ישיבת הסגל הבכיר של המטה הימי הראשי של ברית המועצות, אשר נקבעה ל–9 בדצמבר 1985, היתה אמורה להיות שגרתית לחלוטין. אך במקום דיון בנושאים שוטפים, ציפתה למשתתפיה תדהמה. המפקד העליון של זרוע הים וסגן שר ההגנה של ברה“מ, האדמירל סרגיי גורשקוב, התחיל את הישיבה בהודעה חשובה. הוא עדכן את פקודיו, כי זה עתה קיבל הודעה על החלטת “הפוליטביורו“ של המפלגה הקומוניסטית להדיחו מהתפקיד.

ביום זה הסתיימה בתולדות זרוע הים הרוסי תקופה שנמשכה 29 שנים. גורשקוב, אשר מונה לתפקיד מפקד הזרוע ב–1956, הצליח לצבור מספיק השפעה פוליטית כדי לשנות את פני הצי ובין היתר, לעצב את מרכיבו האנושי. רוב הקצינים שהיו בעמדות בכירות בעת הדחתו, קודמו על–ידיו, וכל סגל הפיקוד הבינוני והזוטר התחיל את שירותו כבר כאשר פיקד גורשקוב על הזרוע.[1]

גורשקוב השקיע לא מעט גם בשינוי תדמית הזרוע – החל מקידום הרעיון של הפיכתה של ברה“מ למעצמה ימית “גלובלית“, ועד לתמיכה בצילום סרטי פעולה, אשר תרמו לפופולריות של הצי ואף גרמו לעלייה במספר המועמדים לבתי הספר לחובלים.[2]

כאשר התפרקה ברית המועצות בשנת 1991, היו רובם המוחלט של קציני חיל הים הסובייטי “בוגרי תקופת גורשקוב“. עבור חלקם הגדול היו אירועים אלו לא רק קריסת המדינה שקיומה נראה להם נצחי, אלא גם סוף התקופה, אותה הם ראו כ“תקופת הזוהר“. הם ראו את עצמם כחלק מאחד מסימני הגדולה העיקריים שלה – הכוחות המזויינים הגדולים בעולם והצי הענקי, שפעל בכל רחבי האוקיאנוס ושימש אחד המכשולים העיקריים בפני “האימפריאליזם האמריקאי“. במשך פרק זמן קצר מאד הם איבדו לא רק נמלים שנשארו בשטחן של מדינות עצמאיות חדשות, אלא גם את מעמדם – המשבר, ממנו סבלה במשך שנים רבות הכלכלה הסובייטית, במידה רבה בשל הוצאות בטחוניות ענקיות, הסתיים בקריסה, ובתנאים אלו קיצצה ממשלת רוסיה החדשה קודם כל את התקציב הבטחוני. הצי שהיה רגיל לכך שכמעט כל דרישותיו נענות, פתאום מצא את עצמו במצב, בו לא רק שלא היה מסוגל לבנות ספינות חדשות, אלא שלא היה לו כסף לתרגילים ולפעילות שוטפת ואף לתשלום סדיר של המשכורות לקצינים.

אנשי הצבא בכלל ואנשי הצי בפרט ראו תקופה זו, אשר נמשכה במשך כל שנות ה–90 של המאה ה–20, כתקופת ההשפלה. נסיון חייהם לא אפשר להם להבין את המתאם בין ההשקעה במערכת הצבאית ויכולות המדינה. בנוסף, התפרקותן של “ברית ורשה“ ושל ברית המועצות  נתפסו ע“י חלק מהם (וככל הנראה, חלק לא קטן) – כנסיגה ואף כבגידה[3].

תחייתו היחסית של הצי החלה רק באמצע שנות ה–2000, כאשר הסתמנה יציאתה של רוסיה מהמשבר הכלכלי ובמקביל לכך התחילו לעלות מחירי הנפט. עם זאת, בתחילה ראו אנשי הצבא הרוסים את מדיניותו של פוטין כהמשך ל“שנות ה–90 האפלות“ – בתחילת הדרך הממשל של פוטין לא רק שלא השקיע בצבא, אלא אף החליט (בשנת 2001) על סגירתם של שניים מתוך שלושת המתקנים הצבאיים שעוד נותרו לרוסיה מחוץ לגבולותיה – בסיס התחזוקה של הצי במפרץ קמראן בווייטנאם ומתקן המודיעין האלקטרוני בלורדס שבקובה[4].    

עם זאת, לאחר המערכה נגד גיאורגיה בקיץ 2008 התחיל הממשל של פוטין, בכל זאת, להגדיל את ההשקעות בצבא. אמנם, כוחותיה המזויינים של רוסיה לא התקרבו למימדים שהיו להם בתקופה הסובייטית, אך אנשי צבא ראו בכך סימן של חזרה לגדולת העבר. רושם זה התחזק גם בעקבות מספר צעדים סמליים של הממשל, כגון החזרת מנגינת ההימנון הסובייטי (הגם שהנוסח שונה) ועלייה במספר ההתייחסויות החיוביות לעבר הסובייטי.

בהקשר הימי היתה משמעות הדבר חידוש בניית ספינות חדשות (לאחר הפסקה שארכה כמעט שני עשורים) והחזרת הפעילות המבצעית ברחבי האוקיאנוס. פעילות זו לוותה בסיסמאות, נאומים והצהרות על שיקום עוצמתה הצבאית של המדינה, אשר בחלק מהמקרים הסתירו את חוסר התוצאות המעשיות של פעילות זו.

קציני הצי ראו זאת כחזרה לרעיונות של “תקופת הזוהר“ וכאשר הצהיר הממשל, רשמית, ב“דוקטרינה הימית“ החדשה[5], כי כל האוקיאנוס העולמי מהווה אזור האינטרסים של רוסיה, הבחינה צמרת הצי בהזדמנות לקדם את האינטרסים של החיל ובמיוחד לזכות בתקציבים נוספים. בנוסף, היה עליהם לנטרל את ההשפעה השלילית של מספר תאונות קשות, שהחמורה בהן היתה טביעתה של הצוללת הגרעינית “קורסק“, על תדמית הצי.

יצויין, כי כמעט כל האנשים שהיו בצמרת הצי בשני העשורים האחרונים ואלו הנמצאים בה כעת, הנם “בוגרי תקופת גורשקוב“. גם מפקד חיל הים, גם ראש מטה החיל וגם כל מפקדי הציים המרחביים מלבד אחד, היו צוערים בבתי הספר לחובלים בסוף שנות ה–70 – תחילת שנות ה–80 של המאה ה–20 והתחילו את שירותם כקצינים זוטרים באמצע או במחצית השניה של שנות ה–80 – כלומר, לא רק ראו את תקופת התפתחות השיא של הצי, אלא גם עברו את תהליך האינדוקטרינציה, המבוסס גם על האידיאולוגיה של ההתמודדות עם המערב וגם על הרעיונות של גורשקוב על בניית העוצמה הימית הגלובלית. עם זאת, כקצינים זוטרים ש“שדה הראייה“ שלהם מוגבל יחסית, הם לא הבינו, מה היה חלקו של חיל הים במשבר הכלכלי, אליו הידרדרה ברה“מ במהלך שנות ה–80.

השפעת רעיונות אלו מורגשת גם במסמכים הרשמיים המציגים את האסטרטגיה הימית (“הדוקטרינה הימית של הפדרציה הרוסית“ משנת 2015 ו“הקווים המנחים למדיניות הימית של הפדרציה הרוסית“ משנת 2017) וגם בהתבטאויותיהם של בכירי הצי. כך, תפיסת האיום המוצגת ברוב ההתבטאויות הפומביות ע“י המפקד הנוכחי של חיל הים האדמירל ניקולאי יבמנוב (Nikolay Yevmenov), תואמת, במידה רבה, את תפיסת האיום של ברה“מ בשנות ה–70 וה–80, כלומר, בעיצומה של “המלחמה הקרה“[6]. ראייה זו מוצאת ביטוי לא רק בהתבטאויות לתקשורת, אלא גם במסמכים הדוקטרינריים. התבטאויותיהם של בכירי הצי הרוסי יוצרות רושם, כי בעיניהם התרחיש העיקרי, אליו הם מתכוננים, הוא התמודדות רחבת היקף עם הכוחות הימיים של נאט“ו. אין ספק שהדעות שהם משמיעים תואמות את העמדות של ההנהגה המדינית, אך בהתחשב בכך שההשפעה של גורמי צבא על גיבוש האסטרטגיה עלתה במהלך העשור האחרון במידה משמעותית מאד והתקרבה לזו שהיתה בתקופה הסובייטית, ניתן לשער, כי השקפותיהם של האנשים במדים הן אחד המקורות העיקריים של עמדת מקבלי ההחלטות.

 

[1]. המסקנה מבוססת על בדיקת קורות החיים של סגל הפיקוד בכיר של חיל הים הרוסי – החל ממפקד הזרוע ועד לסגני מפקדי הציים וראשי מטות הציים.

[2]. על החשיבות שהקנו גורשקוב ואנשיו לפעילות יחסי ציבור מעידה העובדה, כי באחד הסרטים הללו (“האירוע באזור 36–80“, אשר צולם בשנת 1982, הוצגה לראשונה נושאת המטוסים הסובייטיות הראשונה “קייב“).

[3]. גישה זו בולטת בזכרונותיהם של רוב הקצינים הבכירים של אותה תקופה, לדוגמה אדמירל איגור קסטונוב, אשר שימש מפקד צי הים השחור בעת התפרקותה של ברה“מ (Kasatonov, I. Commanding the Navy, Moscow, 2005 - in Russian) או מרשל דמיטרי יאזוב, אשר היה שר ההגנה בשנותיה האחרונות של ברה“מ (Yazov, D. Loyal to the Motherland, Moscow, 1988 - in Russian).

[4]. ”Россия сворачивает военные базы во Вьетнаме и на Кубе“ (”Russia closes the military bases at Vietnam and Cuba“), Kommersant, Oct. 17, 2001 (in Russian) - https://www.kommersant.ru/doc/924879.

[5]. הדוקטרינה הימית של הפדרציה הרוסית, בגרסתה משנת 2015 – http://static.kremlin.ru/media/events/files/ru/uAFi5nvux2twaqjftS5yrIZUVTJan77L.pdf.

[6]. למשל, רעיון של אדמירל ניקולאי יבמנוב לעיתון של משרד ההגנה הרוסי “הכוכב האדום“ מה–1 ביולי 2018 (אז שימש יבמנוב מפקד הצי הצפוני, מספר חודשים לאחר מכן מונה למפקד חיל הים) – https://structure.mil.ru/mission/combattraining/more.htm?id=12178458@cmsArticle.