47 / 94
46
ה"קל" ביותר הוא, להחליט שלא להסתמך עוד על מקורות חיים אנושיים בעבודת
הפתרון הראשון
המשטרה. ההסתמכות באיסוף המודיעיני תישען על מקורות סיגינטיים )האזנות סתר( ומקורות
טכניים אחרים בהם: מעקבים, צילומים באמצעי תצפית שונים קרובים ורחוקים, מידע גלוי ורשתות
חברתיות. כל מקור שיבקש למסור מידע למשטרה יחויב בעדות. לעדות חיונית שיש בה כדי להפליל
חשוד בעבירה כלשהי, תינתן תמורה כספית או אחרת, לרבות העברה לחסות ה"רשות להגנת עדים"
במקרים המתאימים. דרך פעולה זו היתה מקובלת בארצות הברית טרום ה-11 בספטמבר 1002,
ואולי בגללה לא נמנע האסון. ההסתמכות על האיסוף הטכנולוגי מניבה חומר רב ביותר, שאותו צריך
שהיה ניתן בעזרתן למנוע
בדיעבד
גם לפענח. השיהוי בפענוח חומר כה רב מביא לעתים לתובנות
אסונות ופגיעה בנפש ורכוש, אם החומר היה מתקבל "און ליין".
בצד פשטות ונוחות הפתרון הנ"ל נראה כי מימושו עלול לפגוע בטיבו ובזמינותו של המידע
המודיעיני. משטרת ישראל תיאלץ להגדיל בעשרות תקנים את עובדי המערכים הטכנולוגיים
למיניהם כדי לעמוד בדרישת הפענוח וסנכרון המידע בזמן אמת. במידה וחומר מודיעיני ייאסף
וירמוז על כוונות פגיעה בגוף או ברכוש, אך יפוענח לאחר התרחשות האירוע הפלילי, משטרת
ישראל תהיה חשופה לתביעות נזיקין מצד קורבנות העבירה או בני משפחותיהם על כך שלא נמנעה
הפגיעה למרות החומר שהיה ברשות המשטרה. כאן המקום להזכיר שמשטרת ישראל משנת 4791
אחראית על נושאי הפח"ע והסד"צ בתחומי מדינת ישראל, בנוסף לאחריותה במישור הפלילי )חורב
ואחרים 4791(, כך שתחומי האיסוף המודיעיני הם רבים ומגוונים. מובן שהעדת כל המקורות בבית
המשפט, במידה ויידרשו לכך, תפגע בנכונותם של מקורות לשתף פעולה עם המשטרה, שכן, רובם
לא פועלים ממניעים אידאולוגיים וציוניים, וטבעי שיחששו מפגיעה אפשרית בהם. ידרשו משאבים
כספיים אדירים לפיצוי "מקורות-עדים" וכן להגנה עליהם לאחר מסירת עדותם. כן קיים חשש
מ"עדים מקצועיים" שלא יהססו למסור עדויות שקריות ולהפליל חפים מפשע לשם תמורה כספית
בלתי מבוטלת.
בו קבע בית המשפט העליון את השיטות בהן יעידו מוסרי
38
טמון ב"הלכת בשירוב",
הפתרון השני
המידע המודיעיני: לא ייחשף שמו של המודיע, המודיע יעיד מאחורי פרגוד או כשהוא מחופש,
המודיע ייכנס לבית המשפט וייצא ממנו בצורה חשאית, המודיע לא יישאל על ידיעות נוספות
עליהן מסר בתיקים אחרים, אם היו כאלה.
את האפשרות לנקוט הליכים נוספים
39
על הלכה זו הוסיפו שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב
כדי למנוע זיהוי קול של המעיד, בהם: שמיעת דבריו של העד בקול מעוות באמצעות ועידת וידאו
83 ע"פ 30/69501, גרגורי בשירוב נ' מדינת ישראל, תקדין.
93 תפ"ח 20/761100, מדינת ישראל נ' יחיא טורק, תקדין.