46 / 94
45
רוצה, כמו רבים וטובים, לחיות במדינה המשחררת אנסים, שודדים ורוצחים, בשל החובה המוסרית
לשמור על חסיונם של מקורות, חייהם וביטחונם.
האיסוף האנושי מול האיסוף הטכנולוגי
בבואנו לבחון את חיוניותם של חומרי המודיעין להגנת נאשמים, הבחנו בין שני סוגים של חומר
מודיעין: הראשון הוא המידע שמגיע מפיו של "מקור מודיעיני חי", בדרך כלל מפי השמועה או
אמירה מצדו של השותף לביצוע העבירה, וערכו הראייתי אינו גבוה; השני הוא מידע טכנולוגי
שערכו הראייתי גבוה, אך לעתים מנועים משימוש בו בשל החשש מחשיפת שיטות ואמצעים
ששימשו לאיסוף החומר.
שני הסוגים הללו נחשבים היום כ"חומר חקירה", אולם הם מחייבים פתרונות שונים. רוב
ההתמודדות של מערכת האכיפה עם הבעיה ממוקדת בסוגיית המקורות האנושיים. הצעת החוק
שפורטה בעבודה לא נותנת מענה לבעיית האיסוף הטכנולוגי. יתכן שהפתרון במקרה זה נעוץ
באימוץ המשפט האנגלי, ובמינוי סנגור מיוחד בעל סיווג ביטחוני גבוה, שייצג את הנאשם בנקודה
בעייתית זו, על מנת למנוע עיוות דין בלתי סביר.
ערכם הראייתי של שני הסוגים הללו שונה. בעוד שלאיסוף הטכנולוגי ערך גבוה, האיסוף האנושי
מבוסס ברוב המקרים על עדות שמיעה, רכילות או פרשנות כזו או אחרת, לדברים שראה או שמע
" )קדמי 3002: 115-125(. אם
אפסי
בעת ביצוע העבירה. משקלן של אמירות אלה "
שלא נכח
המקור
כך, כיצד קורה שבית המשפט לאורך השנים ובמגוון הפסיקה הקיימת, מייחס למידע המודיעיני ערך
לגרסת עד
עומד בסתירה
כה רב, עד כדי פגיעה בהגנת נאשם? לעתים מידע מודיעיני שאפילו אינו
" את הגרסה, עשוי לגרום
אינו תואם
מדינה שנגבתה בעמל רב, לאחר ימי חקירה מרובים, אלא רק "
שלא יוגש משפט בתיק רצח והנאשמים ישוחררו.
האם ערכו של חופש הביטוי בהקשר למקורות עיתונאיים גובר על ערכו של המקור הפלילי,
שבמקרים רבים ידיעותיו תורמות למניעת פגיעה ממשית בחיי אדם או נזק לרכוש? ומה יקרה אם
סנגורים או עבריינים יעשו שימוש בעיתונאים כדי לפרסם מידע סותר לגבי פרשייה מסוימת, האם
באופן אוטומטי יזוכה נאשם או נעדיף לכלוא את העיתונאי, בשל שמירה על מקורותיו?
פתרונות אפשריים לבעיית האיסוף האנושי
לסוגיה הנדונה בעבודה זו ישנם מספר פתרונות אפשריים. לכל פתרון ישנם יתרונות בצד חסרונות,
שעשויים להשליך על האיסוף המודיעיני במשטרת ישראל ובגופי והביטחון הלאומיים בכלל, בשל
"אימוץ" הפסיקה הנוגעת לנאשמים פליליים וגם לנאשמים בעבירות ביטחוניות ובכלל.