34 / 44
33
יכלה עיראק לעקוף חלק מהסנקציות הבינלאומיות, והירדנים מצדם ניצלו את חולשתה לטובתם.
קיומה של עיראק חלשה, לא מאיימת ותלויה בירדן קסם רבות למלך וליועציו.
אחרי הפלת שלטון סדאם חוסיין במלחמת המפרץ השנייה נראה היה ששיתוף הפעולה הכלכלי
והפוליטי ישוב לממדים של שנות השמונים, אולם מיד צצו בעיות כלכליות וגאופוליטיות: מאות
אלפי פליטים מעיראק הציפו את ירדן בעקבות המלחמה והאי-סדר ששורר בה עד ימינו. השלטון
העיראקי החדש, שמייצג את הרוב השיעי במדינה, רק דרבן את האי-יציבות. על כן בקיץ 4102
מצאה את עצמה ירדן לא ערוכה לתקריות בגבולה עם עיראק, שם תכננו כוחות סוניים קיצוניים
הקשורים לאל-קאעידה להקים את המדינה המאוחדת של עיראק והלבנט, ששטחה של ירדן נמצא
בה.
הפלתו של משטר סדאם חוסיין לא הביאה לירדן תועלת כלכלית. עיראק הפוסט-סדאמית כבר לא
היתה זקוקה נואשות לנמל עקבה, שכן כל הסנקציות הוסרו ונפתח שוב מערך הצינורות לעבר נמלי
סוריה וכן הנתיב הימי דרך המפרץ הפרסי. ירדן הפסידה את הנפט הזול ואת התמלוגים על סחורות
היבוא והיצוא מעיראק שעברו בשטחה. הסכמי שיתוף הפעולה להקמת אזורי תעשייה משותפים
אמנם נחתמו עוד ב-6002, אך העשייה בפועל מדשדשת.
מלחמת האזרחים בסוריה שוב משנה את מערכת היחסים בין המדינות – שוב עולה חשיבותו של
נמל עקבה ושוב מדברים על העברת צינור נפט מעיראק לעקבה.
עוד דבר מתרחש במרחב השומם שבין שתי המדינות – תנועות ג'יהדיסטיות איסלמיסטיות קיצוניות
ביותר מתקרבות לגבול המשותף שבין שתי המדינות. האם הן יעוררו אי-שקט במחנות הפליטים
החדשים שבצפון המדינה? האם הן יתחברו לכוחות מוסלמיים קיצוניים שממילא נמצאים בירדן?
אין לנו תשובה לכך, אבל ברור שהממלכה רחוקה משלווה.
יחסי ירדן-סוריה
סוריה, ודמשק כבירתה נתפסו כמרכז הגאוגרפי וההיסטורי של העולם הערבי. גודלה של סוריה
ועוצמתה הכלכלית והצבאית תמיד עלו על זו של ירדן הקטנה והחלשה. נסיבות אלו הכתיבו במידה
רבה את מעמד הבכירות של סוריה ביחסה מול ירדן. לשתי המדינות היו אינטרסים גאופוליטיים
מקוטבים ובעלי ברית שונים. אם סוריה העדיפה קשרים הדוקים עם ברית המועצות, הממלכה
האשמית מצאה לנכון להיות ביחסים קרובים עם ארה"ב.
בשנת 0791 פלשה סוריה לירדן. הצידוק למהלך זה ניתן על ידי הממשל הסורי כתמיכה בפלסטינים
במסגרת העימותים הפנימיים בירדן. כוחות סוריה נחלו מפלה וגורשו, בין היתר בגלל החשש