ירדן הממלכה ההאשמית, מדינת חיץ על סף משבר

האמריקנים התחילו להעניק לירדן סיוע חוץ כלכלי, ובהמשך גם נשק רב, ונשמעו הכרזות בדבר

תמיכת ארה"ב ביציבותה הכלכלית והפוליטית של ירדן ובהכרחיות של שלמותה הגאוגרפית.

וושינגטון סייעה לבית המלוכה האשמי הפרו-מערבי לשרוד באירועי ספטמבר השחור של 0791,

שהתקוממות פלסטינית נגדו ופלישה סורית מתואמת איימו למוטטו. בשנות השבעים והשמונים

חלה התקרבות של ירדן לעיראק. תמיכת ירדן בעיראק במלחמת עיראק-איראן וכן במלחמת המפרץ

הראשונה האפילו על יחסיה עם ארה"ב. כאמור מאמצע שנות התשעים, עם כינון השלום ישראלי-

ירדני, הם שבו והתהדקו. ארה"ב השקיעה מיליארדים בכלכלת ירדן, בסיוע ישיר ובהקמת אזורי

תעשייה, הסרת מכס ורכישת מוצרים ירדניים )בעיקר טקסטיל(. מלחמת המפרץ השנייה, שבה

צידדה ירדן בארה"ב ואף הרשתה לה להשתמש בשטחה, עוד הגבירה את מידת החשיבות של

הממלכה האשמית במדיניות החוץ האמריקנית. בד בבד גדל הסיוע הכלכלי והצבאי של וושינגטון

לעמאן.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 1102 הגיע שיתוף הפעולה הביטחוני לרמה הגבוהה

ביותר. במסגרתו הוקם אזור חיץ בדרום סוריה המגן על הממלכה מזליגת הכוחות הקיצוניים. בעקבות

ריבוי הפליטים הסורים, ולא רק בגלל זאת, רמזה ארה"ב על נכונותה להגדיל את הסיוע הכלכלי

הישיר מכ-007 מיליון דולר ליותר ממיליארד דולר בשנה. לאחרונה הוצע כי כוחות אמריקנים יוצבו

בגבול בין המדינה הפלסטינית העתידית לירדן ובכך יגנו על היחסים בין ירדן, הרשות הפלסטינית

וישראל. בממלכה האשמית מבינים היטב את חשיבותה של ארה"ב ונזהרים מאוד מלקבל החלטות

מדיניות שמנוגדות לעמדותיה. מנגד, האמריקנים אינם דורשים מירדן לעשות מהלכים שיסכנו את

יציבותה.

סיכום

הממלכה ההאשמית עומדת על סף משבר שמאיים על עצם קיומה. כמדינת חיץ שמעורבים בה

גורמים כה רבים היא אינה מסוגלת להמשיך להתקיים זמן רב במתכונתה הנוכחית. גורמים לכך תנאי

השטח והאקלים, גבול מדבר שרק הולך ומתקרב, מחסור חמור במים, דלות במחצבי טבע ומקורות

אנרגיה וגם נסיבות הקשורות באדם ובראשן הדמוגרפיה – ריבוי טבעי גבוה של האוכלוסייה

המקומית בצד גלי הגירה גדולים המערערים את כל יסודות החברה והמשטר. אם לא די בכל אלה,

הרי ששסעים חברתיים וכלכליים פנים-ירדניים מאיימים לקרוע את המדינה.

התפרקותן של שתי שכנותיה החשובות – סוריה ועיראק ועליית קבוצות מוסלמיות קיצוניות בסמוך

לגבולה המזרחי והצפוני רק מוסיפים "שמן למדורה" או לחששות הכבדים לגורלה של הממלכה.