ירדן הממלכה ההאשמית, מדינת חיץ על סף משבר

מהתערבות ישראלית ואמריקנית. מאז ועד תחילת שנות האלפיים נמשך חוסר האמון ההדדי

בין ירדן לסוריה. המשטרים קידמו מדיניות מנוגדת כמעט בכל נושא משמעותי: המלחמה הקרה,

מלחמת איראן-עיראק, היחס לישראל ועוד.

עליית הדור החדש של מנהיגי המדינות )בשאר אסד והמלך עבדאללה השני( לא שינו בהרבה

את תפיסות העולם המנוגדות, אך אווירת החשדנות רוככה בכינון יחסים כלכליים ודיפלומטיים

ידידותיים יותר. הזוכה מהמהלך הזה היתה ירדן. בשנת 1002 נחתמו הסכמי סחר חופשי בין המדינות

וחוזקו הקשרים הכלכליים. אולם, קשרים אלה לא יצרו תלות הדדית ולא קירבו בפועל בין המדינות.

כמה שינויים מקומיים וגלובליים השפיעו על כך. בעבר, נמלי סוריה היוו עבור ירדן נתיב כמעט

בלעדי למעבר סחורות דרך הים התיכון, אך ירדן צמצמה מאוד את המסחר שלה עם אירופה, שעבר

באופן טבעי דרך סוריה. נוסף על כך, בעקבות הסכם השלום עם ישראל נפתחו לפני הממלכה נתיבי

טיסה קצרים וזולים יותר לכיוון המערב והתאפשר לה שימוש בנמלי ישראל.

נושא המים היה ועודנו נקודה רגישה ביחסים בין שתי המדינות, משום שחלק ממימיה של ירדן

מגיעים מכיוון סוריה )הירמוך(. דבר זה העיק הרבה שנים על ביטחונה הלאומי של ירדן, והמחלוקת

על מכסות מי הירמוך המגיעים לירדן היתה פוטנציאל איום קבוע. הסכם השלום עם ישראל שיפר

משמעותית את מצב משק המים של הממלכה ההאשמית. בשנת 1002, על רקע הפגנת הידידות

בין המדינות, נחתם הסכם להגדלת מכסות המים מהירמוך לירדן. בשנת 4002 נחתם הסכם לתיקון

שטחים שהביא להסדרת נושא הגבולות. דבר נוסף שהקל על המשק המים הירדני היה סיום בניית

סכר "האחדות" על הירמוך, בין ירדן וסוריה. דבר זה אפשר חלוקת מים מסודרת יותר ביניהן.

הידידות המופגנת של תחילת שנות האלפיים בלטה גם בנושאים גאופוליטיים. התיאום הפוליטי

עזר לשתי המדינות לשמור על יציבות אל מול אירועים כגון האינתיפאדה השנייה בישראל ותוצאות

אירועי ספטמבר 1002: המאבק האמריקני בטרור העולמי, הפלישה לאפגניסטן ולעיראק. לעומת

זאת, לאחר רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי בשנת 5002 תמכה ירדן באופן פומבי ביציאה

סוריה מלבנון.

ה"אביב הערבי" חשף את הפרגמטיות הירדנית ביחסה אל שכנתה הסורית. לאחר מאמץ מרוכז

הצליח מלך ירדן לשמור על יציבות ואף מנע מרחץ דמים אפשרי בין המיעוט הבדווי השולט לבין

הרוב הפלסטיני העני. בניגוד לכך, המיעוט העלווי השולט בסוריה יזם מלחמת אזרחים שנמשכת עד

היום. רוב מדינות ערב הגיבו בגנות הפעילות האלימה של הממשל. קולה של ירדן נשמע במקהלת

הגינויים, אך לא ננקטו צעדי תוקפנות גלויים. מאות אלפי פליטים סורים נקלטו בירדן, אבל בממלכה

נזהרו ליזום פעילות אנטי סורית מתוך שטחה ושמו את הדגש על הגנת הגבולות.