13 / 38
12
ארנון סופר
* * *
א"נ,
אנו משפחה ממטולה, דור חמישי ושישי עובדי אדמה, חקלאים מגדלי כל פירות הנשירים בארצנו.
המטעים שלנו מתחילים בצד מזרח ליד קיבוץ משגב עם ונמשכים לאורך גבול הלבנון עד סמוך
לקיבוץ מעין ברוך ממערב )או הגשר הרומי על גבול לבנון(.
שמחנו לקרוא את התמיכה שלך בחקלאי ישראל, ממש מחמם את הלב.
יישר כוח.
בכבוד רב,
מטולה
* * *
אנחנו חקלאים גאים המתגוררים בכמהין. לפני כארבע וחצי שנים עברנו ממרכז הארץ לכמהין כדי
להיות חקלאים. מכרנו את ביתנו והשקענו הכול בחולות, אנחנו וחמשת ילדינו. המעבר היה קשה
ועוד יותר המאבק היומיומי לשרוד את כל הבירוקרטיה המתישה שסובבת את ענף החקלאות. אנחנו
כאן וכאן נישאר, למרות שאף אחד חוץ מאיתנו לא נלחם כדי להשאיר אותנו כאן.
התרגשתי עד דמעות ממכתבך המדהים, כי פעם ראשונה הרגשתי שייכת, ולא כמו שהממשלה
מתנהגת אלינו כאל טפילים ופושעים שגוזלים אדמות, מים ומנצלים כוח אדם. מזמינה אני את
כל קברניטי המדינה שיגיעו לחלקת אלוהים קטנה זאת ליד גבול מצרים בפיתחת ניצנה ויחזו במו
עיניהם את קסם האדם בהפרחת השממה. אנו לא מבקשים דבר רק שיניחו לנו לנפשנו להתפרנס
בכבוד ולגדל את ילדינו.
תודה על דבריך
בברכה
מושב כמהין
* * *
תבורך, ארנון סופר, על מכתבך הכן והאמיתי,
מרגע שנכנסתי לעולם החקלאים קרו לי שני דברים מדהימים: אחד, התביישתי בעצמי על הדימוי
שהיה לי לקבוצה זו; שניים, פיתחתי אליהם הערצה ללא גבולות.
כיום, אחרי חמש שנים בחקלאות אורגנית והסתופפות בקרב חקלאים רבים, אני יכולה לומר בפה
מלא: חקלאים הם מעמד-על וזן נכחד של נפילים. החקלאים שאני מכירה, שפעם חשבתי שהם
בורים, גסים ושמרנים, הם האנשים הפתוחים, הזורמים והעדינים ביותר שפגשתי. תן להם חידוש