14 / 38
13
החקלאות – אבן יסוד בביטחונה של ישראל
שעשוי לעזור להם והם יבדקו אותו לעומק. תן להם עצה ממדריך, מארגון, מקולגה, מעיתון, וגם
אותה הם יבדקו ויישמו, אם בחלקים קטנים ואם במלואם.
החקלאים מגלים גמישות אינסופית בבחירת גידולים ודרכי גידול הם לומדים כל הזמן. הם יצירתיים
באופן מדהים. הם מתמודדים עם אתגרים ללא הפסקה. הם חיים בחוסר ודאות מוחלט, וכל הגעה
למטע או לשדה טומנת בחובה אפשרות ל"שואה" כזאת או אחרת שאתה יתמודדו מן הסתם
ביעילות: חיות, מזיקים, עוברי אורח, פיצוץ של צינור, מתקפת פרפר כזה או אחר, גשם שלא בעתו,
אין גשם, חמסין, שרב, קרה, ברד, מחירי מים משתנים, מחירי שוק משתנים, אגרות, היטלים, נהלים
חדשים, חומרי הדברה שיצאו מן התקן, חומרים שנכנסו אל התקן. אינסוף אתגרים בסביבה משתנה
חדשות לבקרים. הם חרוצים ונחושים, קמים לעמל יומם כשכולם עוד ישנים, ובעונות הבוערות
עובדים ללא לאות. עבודתם קשה מאוד על פי כל קנה מידה, ותמיד תמיד כשהם קוטפים יבולים,
יחלקו לאנשי המושב האחרים בנדיבות.
החקלאים הם מעמד-על. הם עוסקים באמת, במוחשי, בחיים עצמם, במהות. הם מייצרים מזון יש
מאין. נוכל לחיות ללא פרסום, עיתונות, עריכת דין, הייטק או ראיית חשבון; לא נוכל לחיות ללא מזון.
אני מעריצה אותם וחושבת, כמוך, שהמדינה צריכה להעלות אותם על נס, ובוודאי לתמוך בהם לכל
אורך הדרך. אני מעריצה חקלאים, והמצחיק ביותר הוא שהם לא מבינים בכלל למה, הם צנועים
ומעריכים את כולם חוץ מאשר את עצמם, ומקווים בלבם שבניהם לא יצטרכו להיות חקלאים.
חקלאי ישראל – יהי חלקי עמכם
בברכה
* * *
לארנון שלום,
שכנתי, פעילת "עמותת אדמתי", זיכתה אותי ב"חקלאי ישראל, אני מצדיע לכם". קראתי, שנית
ושלישית, ונשביתי. חשתי שכאילו מישהו סיכם שיחה בינינו. מצוקותי תומצתו ל"קול קורא". יישר כוח,
תודה מקרב לב ולחיצת יד חמה.
אכן, בעבורי חקלאות היא אורח חיים, מורשת, תרבות. המושג הכי מתחבר למולדת – מוחשית,
נוגעת, שייכת לנופים, לעונות השנה, לגבולות הארץ. מקור זיכרונותי המעצבים, נלווים לתחנות חיי.
והממלכה חסרת הלב והמעוף משלחת גזרות ורפורמות, דינים ותקדימים, ואנחנו כל כך זקוקים
ל"קול קורא" כשלך.
בתודה, מושב ירקונה
* * *