41
בדיעבד: כעביה, חואלד, וערב אל ערמשה, במשולש הקטן אום קוטוף ומרג'ה, ובנגב יותר
מעשרים יישובים ובהם כסיפה, ערוער, חורה ורהט.
יישובים ערביים אחרים בישראל הורחבו שוב ושוב בצורה פראית, לא אחראית ולא
מתוכננת, משיקולים פוליטיים, מפלגתיים, ובעוד האוכלוסייה בהם גדלה מאז 9491 פי
4-5, הרי שטחם גדל פי 02 ויותר (!), בעיקר בגלל בנייה נמוכה ולא לגובה, דבר שמקובל
מאוד בעזה, בקהיר ובכל העולם הערבי.
אני מציע לשנהב לראות את פריסתו של כפר קרע לעומת יקנעם, יישובים בעלי אותו
גודל של אוכלוסייה, אך כפר קרע שטוח ומתפשט ויקנעם גבוהה ומתכווצת... אם על
חוסר ידע בגאוגרפיה אני מוכן לסלוח, אי אפשר לקבל אי ידיעה בסיסית ביסודות תורת
היחסים הבין-לאומיים, כמו בנושא גבולות, טריטוריות, פליטים - נושאים קרדינליים
שספרו מנסה לעסוק בהם.
אי ידיעה בסיסית בסוגיות גאופוליטיות
"הפלסטינים לא שותפו בהסכמי שביתת הנשק ולא נשאלו על תוואי הגבול וגם לא הוכרו
כקבוצה לאומית" (עמ' 11). הואל נא בטובך, פרופ' שנהב, להביא דוגמאות מההיסטוריה
האנושית, היכן ומתי שיתפו אזרחים בקביעת גבולותיהם! מי שאל אותם, פרנץ יוזף (כן,
עיר אחת בהונגריה הצביעה להישאר שם ולא לעבור לאוסטריה), סטלין, ג'ינגיס חאן,
מאו צה טונג, צ'רצ'יל, טרומן, טיטו, סאדאם חוסיין או נאצר? יביא נא לי ולו דוגמה
אחת במזרח התיכון לפני "זמן 76" או אחרי "זמן 76" למשאל עם בעניין גבולות. האמת
היא, שוועדת החקירה של האו"ם לעניין חלוקת א"י (7491), דווקא היא, פנתה למנהיגות
הפלסטינית לחוות דעת, אך הם סירבו להשתתף. האם רק הפלסטינים לא הוכרו כעם?
ומה בניגריה וביתר מדינות אפריקה, בקווקז, והכורדים, ועד כמה הולכת ממשלת ספרד
לקראת הבאסקים, הקטלונים?
שנהב בשלו: "עקרון ההפרדה ממשיך להיות היסוד המכונן של המדיניות הישראלית על כל
גווניה, והוא גם היסוד המכונן של 'תהליך השלום' והבסיס לכישלונו" (עמ' 33).
מדוע שנהב אובססיבי דווקא עם ישראל? אם הוא ישמיט את המילה "הישראלית"
מהמשפט, הוא יגלה כי לפחות ב-002 מדינות ברחבי העולם עקרון ההפרדה הוא-הוא
היסוד להקמתן. הוא שמגדיר גבולות ומי "אצלנו" ומי "אצלם"... ועוד אגלה לו, שגם
ב-0102 יש קו מפריד בין האי הבריטי לצרפת (למרות הרכבת) ובינה לגרמניה. אפשר
לראות זאת על פי מטבע האירו מול הסטרלינג, על פי השימוש במרצדס כאן ובפז'ו
שם, על פי הדיוק בצד הגרמני ופחות דיוק בצד הצרפתי, על פי השפה, התרבות. ובעניין