במלכודת הרדיקליות באקדמיה

17 / 125

16
בני מוריס, שאת תיאוריו של 8491 הוא תופס כמתונים מדי, "רצח עם מתחבא מאחורי
גירוש". בכל מקרה, על פי אופיר, מקורה של החרדה היהודית מפני אנטישמיות נובע
[14] מראיית "האחר" באור אפל.
בתנאים נורמאליים, כתיבה אקדמית תחומה לאוניברסיטאות שם מתנהלים קרבות בכתבי
עת מקצועיים ובכנסים. אך לא כך בקרב הנמנים עם האסכולה הביקורתית שהושפעו
מדעותיו של התיאורתיקן הסוציאליסטי אנטוניו גראמצ'י, שטען שיש לנצל את השיח
המתגבש בחברה על מנת לאתגר את "הסמכות ההגמונית".
בעוד שהחוקרים המסורתיים בתחום מדעי ההתנהגות מאמינים בהפרדת המדע
מהפוליטיקה, אנשי האסכולה הביקורתית טוענים שהמסר האקדמי שלהם הוא "סוכן
מאבק" לגיטימי. כפי שהרצוג ושנהב טענו בכנס שנשא את הכותרת "הפקת מערך-ידע
סוציולוגי, והחיפוש אחר שלם וצדק בפלשתין/ישראל", יש להשתמש בידע על מנת לאתגר
[15]נורמות קיימות, וזאת על מנת להביא לשינוי חברתי.
אסכולה בשירות האקטיביזם הפוליטי: דה-לגיטימציה של ישראל כדרך לשחרור העם
הפלשתיני תוך נאמנות למנדט שנטלו לעצמם לשנות את החברה, פונים חוקרי האסכולה
הביקורתית לפעילות פוליטית במטרה להדגיש את חוסר הלגיטימיות של הכיבוש.
כפי שניסח זאת אופיר, הם מונעים על ידי החשש ש"שליטה על פלשתינים" הובילה
רבים מבין החוקרים [16] ל"אימוץ דפוסים פוליטיים למדינת-לאום אתנוצנטרית וגזענית"
הללו מעורבים ב"הקמפוס לא שותק", קבוצה שיש לה סניפים באוניברסיטת תל אביב
ובאוניברסיטה העברית בירושלים" קבוצה שנוסדה בשנת 6991 כהמשך ל"עד כאן",
תנועה שקמה בזמן האינתיפאדה הראשונה בשנות ה-08 המאוחרת. אחרים פועלים מחוץ
לקבוצה, המונה כ-051 אנשי סגל. כ-02 מביניהם מהווים ראש חץ, אחרים לוקחים חלק
בארגון ויש המשתמשים במחקריהם האקדמיים על מנת לקדם את המטרה שהיא בעיקרה
[17]– דה-לגיטימציה של ישראל.
פעילים אקדמאים השתמשו במגוון אמצעים, לרבות פרסום מאמרים פופולאריים, נשיאת
נאומים – בארץ ובחו"ל – חתימה על עצומות, אותן הם מפרסמים בעיתונות היומית
בארץ ו/או באינטרנט.
בין העצומות שהגישו לאחרונה ניתן למנות את: אזרחי ישראל בעד התערבות בינלאומית;
פנייה דחופה למעורבות בינלאומית להצלת פלשתין; הפסיקו את בניית הגדר מייד (עצומה
שהופנתה לאומות המאוחדות, גופים דמוקרטיים וממשלות, ארגונים הומניטאריים
והקהילות היהודיות ברחבי העולם). עוד פרסמו, מכתב גלוי לחיילים ואנשי מילואים