במלכודת הרדיקליות באקדמיה

בדבר חוסר פשרנותם של הערבים והפלשתינאים, בציינם כי הייתה זו המנהיגות היהודית

שמשכה רגליים ועיכבה את המשא ומתן. האשמותיהם של ההיסטוריונים החדשים זכו

לדחייה זועמת מצד החוקרים המסורתיים, ראוי לציין את אפרים קארש, שהאשימם, בין

[6]

היתר, בכתיבה יצירתית, ובסילוף עובדות עקבי.

מעבר לדחייתו של הנרטיב המכונן של המדינה היהודית, החוקרים הביקורתיים כדוגמת

אורי רם, דוחים את הרעיון לפיו ליהודים יש זכות לגיטימית בארץ ישראל. בהסתמך על

סעיד, רם טוען ש"הפרויקט הציוני" הוא מפעל קולוניאלי, שאינו מעניק ליהודים יותר

[7]

זכויות להתיישב בפלשתינה מאלה שהיו לבריטים בהודו.

המוטיב של נישול דמוי-קולוניאליסטי של אוכלוסייה ילידית זכה לקריאה נוספת בעבודתו

של הגאוגרף הפוליטי הביקורתי אורן יפתחאל, שטען שהמוטיב הציוני החד-אתני הוביל

ל"יהוד ולדה-ערביזציה של ישראל/פלשתין". דן רבינוביץ' טען שהפלשתינים מוקפים

בחומה ועומדים בפני "סכנת כליאה איומה" המוגדרת כאי יכולתה של הקהילה לנקוט

בצעדים בסיסיים לקראת "החלמה ותחייה". בתנאים מסוימים, קהילות הנתונות במצבים

[8]

כאלה עלולות לעמוד בפני סכנת השמדה.

"סוציולוגים חדשים", כדוגמת ברוך קימרלינג, אורי רם, ויהודה שנהב מעלים טענה שגם

אם זכתה לפחות פרסום, מאתגרת לא פחות את הסוציולוגיה המסורתית הישראלית. אלה

ואחרים, סוציולוגיים ביקורתיים, קנו את שמם בכך שהתקיפו את עבודתו של שמואל נח

אייזנשטדט ותלמידיו באקדמיה הישראלית. ה"סוציולוגים החדשים" טוענים שאייזנשטדט

סיפק את הבסיס האידאולוגי שהניע את האליטות האשכנזיות להביא למודרניזציה (רוצה

לומר – הטמעה) של היהודים המזרחים על מנת להתאימם ל"תקן האשכנזי" של הזהות

הישראלית. שנהב התגלה כמנהיג של קבוצת חוקרים מזרחיים בעלי השפעה שפירקו את

הנרטיב הציוני הרשמי הטוען שהמזרחים הוצאו מהחברות הערביות הדכאניות והנחשלות.

הוא אימץ את רעיונותיו של סעיד בנושא הציונות מהפרספקטיבה של הקורבנות, אותה

קבוצה המתעקשת להתייחס אל עצמה כאל יהודים-ערבים, וטוענת, בדומה לפלשתינים,

שהמזרחים הם קורבנותיה של הציונות.

למותר לציין שאותם חוקרים, "ערבים-יהודים", רואים את הציונות כתנועה אירופית של

לבנים שהוקמה על יסוד דחיית המזרח והיא נחושה לדכא את האתניות האותנטית של

[9]

המזרחים.

סוציולוגים ביקורתיים הוסיפו נופך חדש לתלונה רבת השנים לפיה האליטות האשכנזיות

ניצלו והנציחו את הקיפוח הכלכלי של היהודים שמוצאם ממדינות ערביות. על פי רם,