במלכודת הרדיקליות באקדמיה

"המגמה ההולכת ומתגברת של השתלטות השמאל הפרברטי (לשונו של יקירה) על

חלק ממדעי החברה באקדמיה מבוססת אם כן על העדר הגינות..." וראה הערה קודמת

שציטטתי. "זו חבורה שממנה לעולם לא תשמעו ביקורת על מעשה פלסטיני, גרוע ככל

שיהיה, אנטי מוסרי ככל שיהיה..."

"...אם אקדמיה מבוססת על מחשבה ביקורתית ופתוחה, הנצמדת לעובדות, הרי שהליקוי

האינטלקטואלי-אקדמי שבשמאל הרדיקלי נעוץ בכך שהוא אינו בא לסוגיה שלפנינו בלב

פתוח ונפש חפצה."

הסיום של כשר יחזור בכל פרקי המסמך שלפניכם:

"תפיסה פונדמנטליסטית זו, המקבלת במה אקדמית הולכת ומתפשטת על כל גבעה גבוהה

ותחת כל עץ רענן, יוצרת דורות של סטודנטים (ומרצים) הגדלים עם אותה מחשבה

מעוותת ומעצימים אותה."

בידי פרסומים רבים אחרים בסוגיה זו, אך אין לי עניין להפוך מסמך זה לספר פובליציסטי,

מה עוד שרבים, טובים ומוכשרים ממני כותבים על כך כפי שהראיתי במעט הציטוטים של

כשר, יקירה ולהלן דבריה של סליקטר.

מטרת המסמך היא, להתריע מבעוד מועד כי לפנינו אתגר הדורש טיפול דחוף ולעורר את

ראשי האוניברסיטאות לתהליכים שתיארתי. אני מאמין ומקווה, שאם רקטורים, נשיאים,

דיקנים וגם ראשי חוגים יהיו ערים לחתירה הנחשפת כאן, הם יוכלו להביא לשינוי חיובי

בהגנה על האקדמיה הישראלית.

במקרים קיצוניים, יש לקבוע "ראש חוג ממונה" (יש תפקיד כזה), ואם יתמנה לתפקיד אדם

ראוי, הרי בתוך שלוש-ארבע שנים יהפוך חוג כזה או אחר, מפוליטי קיצוני לחוג אקדמי

ראוי. אין צורך לאסוף סילבוסים ולבקר בשיעורי מרצים; גם אין גם צורך בפיטורים, אלא

במקרים קיצוניים; ערנות ומינוי אנשי מפתח הגונים יביאו לאוניברסיטאות ראויות.

אני מודה לאופירה סליקטר על שניאותה לפרסם את מאמרה כאן פעם נוספת. אני מודה

לנשיא אחד ולרקטור אחד שהגיבו ובחיוב לטענותיי. אני מודה לדיקן של אחת הפקולטות

הגדולות בישראל שניאות לארחני ולברר את הטעון בירור, לחברי סגל רבים שבאו לחזק

ידי, לעודד ולטפוח על הכתף על ה"אומץ" לצאת למלחמה זו (איזה אומץ, רבותי? יש

לשאול אילו פחד וחששות הם הביעו בפני, ואינני מבין על מה ולמה).

תודה למשפטנים ואנשי אקדמיה שקראו והעירו ובכך שיפרו את המסמך לבלי הכר.