33 / 79
32
חמורה של יהודים למרכז הארץ, ואילו הערבים כמעט שאינם מהגרים ונותרים בצפון
)ראה מפה 4(. במרכז הגליל במרחב שיועד למדינה הפלסטינית ב-7491, שיעור היהודים
הוא פחות מרבע מהאוכלוסייה. הנוער החזק ממועצה אזורית משגב גם הוא בדרך לחיפה
ולמרכז )מעוז 9002(. הפריפריה הצפונית הופכת ליותר חלשה, ענייה וערבית-מוסלמית.
יישובים מעורבים
נראה שהניסיון הישראלי בנוגע ליישובים מעורבים, שאמורים היו להתנהל בהם יחסי
שכנות טובה בין יהודים וערבים, לא צלח כל כך. הערים המעורבות סובלות ממתיחות
מתמדת בין האוכלוסיות החיות בהן, המלווה בקונפליקטים על רקע לאומי, כלכלי,
טריטוריאלי ותרבותי )מדובר ברמלה, לוד, עכו, חיפה, יפו, ועשרות יישובים אחרים(.
תושבים ערבים בערים המעורבות מתלוננים על קיפוח מצד המדינה ועל גילויי גזענות
מצד השכנים היהודים, ואילו תושבים יהודים סבורים ששכנות ערבית הופכת את הערים
המעורבות לאזור שבו שוררים אלימות, סחר בסמים, תרבות של עוני, היעדר סדר וירידה
בערך הנדל"ן. סיפור פשוט, זניח, שיכול היה להיפתר מזמן – הוזנח, הופקר ונהפך לבעיה
חברתית בעיקרה, המטרידה יותר מאשר מאיימת. מובן שקשה להכליל את כל היישובים
המעורבים כמקשה אחת. בלוד התמונה קיצונית, בצפת מתפתחת אלימות, ולא דומה
המצב בעכו למצב הסביר יחסית בחיפה.
לסיכום הפרק, ערביי ישראל יחד עם ערביי יו"ש ורצועת עזה הולכים וסוגרים על "מדינת
תל אביב" היונקת לתוכה את כל הדור הצעיר של יהודי השוליים הלאומיים. תהליך זה
מאיץ את עיבוי טבעת ה"חנק" הפלסטינית )ראה מפה 4(. אם לא תפרץ טבעת זו, יבוא
צה של ישראל בשלב ראשון ולקצה של מדינת תל אביב בשלב השני – בלוח זמנים מהיר
ִ
ק
בהרבה ממה שנדמה לציבור המתרשם מהפטה-מורגנה של הבורסה והחגיגה סביבה. המפה
שלפנינו היא מפת אימים, ואסור לשום יהודי להישאר אדיש אליה. רק פיזור אוכלוסייה
רציני ומתמשך יביא לשינוי המפה, ולמרבה הפלא, גם לפיתוח של המגזר הערבי בשוליים
שלשם יגיעו היהודים, אם זה הנגב הצפוני ואם ירושלים והגליל המרכזי.