28 / 79
27
פרק רביעי: דמוגרפיה ומערכת היחסים בין יהודים וערבים
בישראל ובארץ ישראל כולה
בשנת 0102 מנו ערביי ישראל )כולל ערביי ירושלים, ללא הדרוזים( כ-4.1 מיליון, שהם
כ-%6.81 מכלל אוכלוסיית ישראל. הריבוי הטבעי של אוכלוסייה זו הוא מן הגבוהים
בעולם – %1.3 לשנה )באוכלוסייה המוסלמית(. זוהי תוצאה הן של שיעורי ילודה גבוהים
מאוד, כמו בקניה ובארצות נוספות באפריקה, הן של שיעורי תמותה נמוכים מאוד, בזכות
שירותי בריאות טובים והעובדה שאוכלוסייה זו היא ברובה של ילדים ונוער )ביו"ש
הריבוי הוא כמו בקרב ערביי ישראל(. הריבוי הטבעי של הבדווים החיים בדרום הארץ
גבוה אף יותר ומגיע ל-%5.3-%5.4 לשנה )0102(, עקב ריבוי נשים – רובן מיובאות
)הריבוי הטבעי ברצועת עזה נאמד ב-%5.3 בשנת 0102, שם עתידה האוכלוסייה לגדול
בתוך 51 שנים קרובות מ-5.1 מיליון עד 5202 ל-5.2 מיליון נפש(. על פי התחזית, בשנת
5202 תגיע האוכלוסייה הערבית בישראל לכ-1.2 מיליון ועד 0302 ל-2.2 מיליון.
אוכלוסיית המוסלמים מונה ב-0102 3.1 מיליון והתחזית ל-0302 היא ל-30.2 מיליון.
להתפתחות זו במגזר הערבי ובעיקר בחברה המוסלמית השלכות רבות ברמה המשפחתית,
המוניציפלית והלאומית.
, משמעות הריבוי הטבעי הגדול היא מספר ילדים גדול ומספר מפרנסים
ברמה המשפחתית
קטן, היות שמעמד האישה הוא נחות והיא נמצאת מחוץ למעגל העבודה האזרחי. משק
בית ערבי מונה בממוצע חמש נפשות, לעומת שלוש נפשות במשקי בית יהודיים, לרבות
חרדים )הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9002(. פירושו של דבר המשך תופעת העוני
היחסי בקרב ערביי ישראל )מוסלמים, בעיקר( והיעדר אפשרות להקנות לילדים השכלה
נאותה – מה שמביא להיעדר מיומנויות בתעסוקה הנדרשות במשק מודרני ולעיסוק
במקצועות מסורתיים, וכן לכך שנשים אינן עובדות מחוץ לבית. כל אלה גורמים להכנסה
נמוכה ומסבירים בחלקם את תופעת העוני בקרב ערביי ישראל. ריבוי טבעי גבוה בקרב
ערביי יו"ש ועזה משמעו הנצחת העוני, גם שם, תוך כדי המשך הניסיונות להסתנן לגן
העדן האזורי – ישראל – בכל מחיר, ולאווירת ייאוש ולפעולות ייאוש בשטחים.
, ההכנסה הפורמלית הנמוכה של התושבים מקטינה את ההכנסה
ברמה המוניציפלית
ממסים של הרשויות המקומיות והממשלתיות. מן הראוי לציין שביישוב הערבי בישראל
נוצר מצב מורכב ובעייתי: למרות גידול האוכלוסייה המהיר התפתחה תרבות דיור במגזר