26 / 79
25
כדי לאפשר חיים במדינה מערבית כה צפופה הכרחי לתכנן הרבה קדימה, יש לאכוף את
החוק ולזרז הליכי משפט. האם ישראל של 0102 על מאות אלפי עורכי הדין שבחלקם
מחפשים עבודה וממציאים אותה על ידי בג"צים, תוכל להגיע לחוף מבטחים בסוגיה זו?
ואם לא? אזי ישראל צועדת בבטחה להיות מדינת עולם שלישי – ומעולם שלישי בורחים
כל ה"חזקים" ומגבירים את תהליכי ההידרדרות. אין צורך ללכת רחוק לראות את התוצאות
של הצפיפות הגבוהה – במצרים, בעזה, בהודו.
האם אפשר להצביע על מקרים מעודדים? סינגפור היא הדוגמה למדינה עם 1.5 מיליון
נפשות שפועלת בצורה נפלאה בצפיפות של 625,7 נפש/קמ"ר, וגם הונג קונג עם 014,6
נפשות לקמ"ר. איך הן עושות זאת? על ידי אכיפת החוק בצורה אכזרית ביותר. ונכון, חיים
שם בעיקר סינים, שמטבעם הם עם ממושמע.
כפי שאמרנו, יש מה לעשות, כבר עתה יש להכין מערכת תחבורה שתוביל לכל מקום
ובמהירות, יש לבנות לגובה. יש להבהיר לבתי המשפט בכל הדרגות שאי אפשר עוד לעכב
מערכות תשתית על ידי בג"צים של כל עו"ד משועמם; יש לדרוש מאגף התכנון הלאומי
במשרד הפנים להציע מיד פתרונות מרחביים לתמונה המצטיירת.
צפיפות יוצרת תחושת מחנק. יש לנצל את הים, את הגובה ואת ממד העומק לבנייה,
להקמת מרכזי קניות וכדומה. יש לחנך את הציבור לחיות בתחושת מחסור בקרקע, וכשם
שהפרסומת זועקת "חסכו במים!", יהיה צורך לזעוק "חסכו בקרקע!". צה"ל לבדו מחזיק
ב-54-05 אחוזים משטח המדינה, ועליו יהיה להתכווץ. פיזור האוכלוסייה הוא תשובה
הולמת נוספת במלחמה להקטנת תחושת המחנק, שלא לדבר על נימוקים אחרים וכבדי
משקל לכך.
צמצום נזקי הצפיפות הגבוהה מוביל לעוד מסקנה קשה – אל לה לישראל לאפשר כניסת
זרים לתוכה. די בכך שחוק השבות מתיר לכל יהודי באשר הוא לבוא לחיות לארץ מולדתו.
עניין זה מחייב יתר זהירות בענייני קרקע, תכנון ארוך טווח ומודעות לעובדה שישראל
היא הצפופה במדינת העולם המערבי, שלה צרכים מיוחדים כדי לאפשר רמת חיים גבוהה.
אדם מערבי הוא זללן של שטחי נופש, של מדשאות בבית, במפעל בסביבה, אדם מערבי
מייצר אשפה בכמות של יותר מ-5.1–2 ק"ג אשפה מוצקה ליום. אדם מערבי זקוק
למגרשי חניה אין-סופיים, לכבישים, למרכזי קניות, למוסדות חינוך רבים עתירי שטח,