29 / 79
28
זה של בית צמוד קרקע ולא בניינים רבי-קומות, מה שגורם להתפשטות נרחבת של
היישובים הערביים בבתים קטנים, לכל היותר תלת-קומתיים. בנושא זה קיימים מחדלים
ממלכתיים מתמשכים של אי-אכיפת החוק, חוסר התאמה בין תוכנית המתאר ובין המצב
בשטח ושחיתות חמורה ביותר בניהול חלק מהרשויות המוניציפליות עצמן. בגלל תשלומי
ארנונה נמוכים )בשל עוני ותרבות( אין התאמה בין התפשטות תחומי היישוב לגידול
הכנסות הרשות המוניציפלית. התוצאה היא בלתי נמנעת, בתים חד-קומתיים מתרבים
בכפרים הערביים ונותרים לעתים ללא תשתית סבירה של כבישים ומדרכות, מערכות
מים, ביוב, קווי חשמל וטלפון, שירותי חינוך ושירותים נוספים. תוצאת הלוואי של
התפתחות זו היא תמונת הזנחה ביישובי המגזר הערבי, תביעות גדולות לסיוע ממשלתי,
טינה כלפי השלטונות ותחושת קיפוח עמוקה. ייתכן שהתוהו ובוהו במגזר הערבי הוא
בלתי הפיך ומבטיח "פשיטות רגל כרוניות" של הרשויות המוניציפליות בו המשך הבנייה
הבלתי-חוקית, הרעה בחיי היום-יום של האוכלוסייה והתגברות האלימות והטינה לממסד
הישראלי. מנגד, הירידה בריבוי הטבעי הגבוה שנמשך כבר יותר מ-06 שנה תאפשר סוף
סוף שינוי במצב. בינתיים התביעות החוזרות ונשנות להרחבת שטחי היישובים הערביים
שתביא כביכול מזור למגזר הערבי הן תביעות סרק: הרחבת השטח בתנאי בנייה צמודת
קרקע רק תביא להחרפת המציאות הקשה ממילא, שהרי בשטח הנוסף ייבנו אלפי בתים
נמוכים, שטח היישוב יגדל ואתו ההוצאות המוניציפליות על תשתיות נוספות. קופות
היישובים לא יתמלאו ועד מהרה שוב יישמעו זעקות שבר על צורך בשטח נוסף. אין למגזר
הערבי ברירה, אלא לאמץ את תרבות הבנייה העירונית )כמו בקהיר, בעזה, בירושלים
ובדמשק( – בנייה לגובה.
, הגידול הדמוגרפי יוצר שינויים ביחסי הכוחות בין המוסלמים, ששיעור
ברמה הלאומית
הריבוי שלהם גבוה )ובעיקר בקרב הבדווים(, לבין הנוצרים והדרוזים שמספרם קטן
והולך. יישובים מסוימים שהיו בעבר של נוצרים, דוגמת כפר כנא ונצרת, הפכו להיות
מוסלמיים ברובם. ביישובים אחרים, לדוגמה אבו סנן, עולה בהדרגה אחוז המוסלמים.
גם בערים המעורבות עכו, רמלה, לוד ואפילו חיפה, שרוב הערבים שנותרו בה לאחר
8491 היו נוצרים, ניכרים שינויים ביחסי הכוחות, והמוסלמים הולכים והופכים לרוב
)נתוני הלמ"ס(. הגידול הדמוגרפי של המוסלמים כאן, כמו ברחבי העולם, גורם לתחושת
עצמאות וכוח ומקשה על אכיפת חוקים שונים במקומות שמרוכזים בהם מוסלמים רבים.
השילוב של תחושת העוצמה עם רגשות התסכול, שבסיסם אישי, דתי, כלכלי ולאומי,
הוא קרקע פורייה להקמת תנועות קיצוניות, והוא מעורר ומעודד תהליכים של התבדלות
חינוכית, דתית, משפטית, חברתית ופוליטית, וגם לשורה של ביטויים לאומיים, חלקם