31 / 79
30
עד כה דנו במיעוט הערבי בישראל ברמת המאקרו. גם ברמת המיקרו הדברים אינם
פשוטים: ערביי ישראל מציגים חמישה אתגרים גם על פי חלוקה גאוגרפית ברורה – בדווי
הנגב הצפוני, ערביי ירושלים )שכבר כיום אין בה רוב ציוני(, ערביי המשולש, ערביי צפון
הארץ וערבים בערים מעורבות )רמלה, לוד, יפו, נצרת, חיפה, עכו( ובעשרות ערים קטנות
יותר כנהריה, באר שבע, וערי מטרופולין תל אביב. להלן נפרט על כל גזרה:
הבדווים בנגב הצפוני
)ליתר פירוט ראה נספח 1(, מגזר חברתי זה שונה ומיוחד בכל דבר ועניין, ושיעור הילדים
בקרבו שובר שיאי עולם. אם בקרב היהודים שיעור הילדים עד גיל 81 מתקרב ל-%03,
ואצל ערביי ישראל הצפוניים כדי %04, הרי בקרב הבדווים הוא מגיע ל-%36! ילדים אלה
גדלים כילדי הפקר, מוזנחים, ללא חינוך מסודר, והם מרירים ומוכנים לנקמה, אלימים,
וכל מה שמלווה נוער שוליים. המגורים בפזורות הם הרי-אסון, שכן לתושבים אין מערך
דרכים מסודר ואף לא תשתיות של מים, חשמל, בריאות וחינוך. מכאן גם ממדי האלימות
שאין כמותם בשום מרחב אחר בישראל, ולכך תוצאות קטלניות לאוכלוסיית הבדווים
עצמה ולכל הסובבים אותה בכל מרחבי הנגב הצפוני, הדרומי והשפלה )ביסטרוב וסופר
7002; צאצאשוילי 3002(. זו חברה שעד לאחרונה היתה נודדת, יש לה מערכות משפט
משלה, פרנסות המאפיינות אותם בלבד והיא מתקשה להתמודד עם אתגרי המודרניזציה.
אסור אפוא להתרשם מגודל האוכלוסייה הבדווית בדרום רק מבחינה סטטיסטית; יש
להתייחס למציאות בדרום כאל טרגדיה אנושית, ובד בבד כאל תחילתו של איום אסטרטגי
על ישראל, שהרי היקפי התפשטותם של בדווי הדרום הם תופעה שאיננה קבילה בשום
מדינה, ובוודאי לא במדינה קטנה וצפופה כישראל, מה גם שכחצי משטחיה מוקדשים
לביטחון וכל קילומטר בה קריטי לצרכיה ולעתידה.
ערביי מזרח ירושלים
ירושלים היא הגדולה בערי ישראל בשטחה ובאוכלוסייתה )היהודית והמוסלמית(.
שליש מתוך כ-067 אלף תושבים בירושלים הם ערבים המתגוררים במזרח העיר. כ-%39
אוכלוסיית הערבים של ירושלים הם בעלי מעמד של תושבי קבע ורק כ-%5 הם אזרחי
ישראל )הלמ"ס 9002(. יהודים חילוניים נוטשים את העיר לכיוון מערב )מבשרת, מודיעין,
תל אביב(, חרדים עוברים למבוא ביתר, לאלעד, למודיעין, לבית שמש ובקרוב לחריש,
ובעלי "הכיפות הסרוגות" עוברים לשטחי יו"ש. עיר זו, שלכאורה "חוברה לה יחדיו",