8 / 47
8
אלוף יאיר גולן
אלוף פיקוד העורף
אני רוצה לפתוח באמירה על המימד האנושי בתחום ניהול אסונות ומצבי חירום. אנחנו
נמצאים אחרי רעידת אדמה בהאיטי ואחרי רעידת אדמה בצ'ילה. וכנראה שכנס אקדמי לא
יכול לבקש רקע מתאים יותר מבחינה זו, רקע של סבל אנושי לא יתואר. לכן אני חושב שצריך
לדבר קודם כל על המימד האנושי. מי שמסתכל על האיטי ועל צ'ילה יכול להבין זאת מצוין.
איך במקרה הראשון, ברעידת אדמה לא מאוד חזקה יחסית, 7 בסולם ריכטר, במדינת עולם
שלישי, גורמת להרס ולנזקים לא יתוארו, עם קרוב ל-002 אלף הרוגים ככל הנראה; ואיך
רעידת אדמה בסדר גודל של 8.8 בסולם ריכטר גורמת לנזק הרבה יותר קטן במקרה השני.
הגורם לאסונות הוא האדם. האדם יכול להיערך בצורה טובה יותר או טובה פחות. ואני חושב
שהעניין הזה של איך להיערך יותר טוב מאוד רלוונטי לכנס שלנו: איך להיערך טוב יותר על
מנת להקטין את הנזק, על מנת להתמודד יותר טוב עם הנזק ועל מנת לשקם את האוכלוסייה
האזרחית באופן המיטבי.
נושא נוסף הקשור לאירועי חירום, ואולי יישמע מוזר שאני מעלה אותו כאן, הוא הנושא של
כבוד האדם. ולמה אני מתכוון? כבוד האדם פירושו כבוד ליוזמה שלו, לרגש האחריות שלו,
לרצון שלו לתרום לאחרים, לא רק לבני משפחתו, אלא לקהילה ולחברה בה הוא חי.
עובדה בלתי נסבלת היא שאנחנו מתייחסים לאנשים כאילו היו חפצים. אנחנו עוסקים באירועי
חירום שמתרחשים בסביבה אזרחית, סביבה שחיים בה אנשים כמונו, מוכשרים כמונו, טובים,
נכונים, נמרצים ובעלי יוזמה בדיוק כמונו, ואין שום סיבה שמישהו שיושב ברשות כזו או
אחרת יתייחס אל האוכלוסייה הנפגעת כאל המון נבער מדעת שלא יודע לתפקד ומאבד את
עשתונותיו בעת חירום.
ולכן, בעיני ההתייחסות לכבוד האדם היא מעין אבן ראשה שסביבה ניתן לבנות את המערך
שצריך לתת את המענה הטוב ביותר בשעת חירום. אם נצא מנקודת הנחה שהאזרחים יגיבו
היטב, ההיערכות כולה תהיה מושכלת יותר, מאוזנת יותר וכנראה גם מתאימה יותר.
זה מביא אותי לנקודה השלישית, והיא נושא הפניקה, וההתייחסות להמון בכלל. עד כה
התייחסתי לפרט, וכעת אני עובר לרמת החברה. אני קורא בימים אלה דוח מרתק. לצערי,
לא אוכל להעביר אותו לידיכם כי הוא עדיין ברמת סיווג של "סודי ביותר". הדוח עוסק
בהיערכות מדינת ישראל למלחמת המפרץ הראשונה, ומדוע הוא מרתק? הוא מאפשר הצצה
למחשבותיהם של הבכירים ביותר בדרג הממשלתי והצבאי טרם מלחמת המפרץ הראשונה,