13 / 47
13
זיהוי קונפליקט עתידי בין תעשייה לאוכלוסייה אינו מובנה, כיום, בתהליך קבלת ההחלטות
בוועדות לתכנון ובנייה, והמרחק עד היווצרות פוטנציאל סיכון לאוכלוסייה הינו קצר. תהליך
קבלת ההחלטות בישראל תלוי במידה רבה באופי התנהלות הרשות המקומית ובלחצים
כלכליים וציבוריים. יתרה מזאת, מדינת ישראל לא החליטה מהו סיכון קביל עבור אזרחיה.
מדינת ישראל קטנה וצפופה ואי לכך חלופות מיקומי התעשייה הינן מועטות. לדעתי, חשוב
להתמקד בשיטות טכנולוגיות למזעור סיכונים ובאימוץ גישות מתקדמות לניהול סיכונים
כמקובל בעולם המערבי.
בנוסף, כדי לספק תשובה הולמת לבעיית מיקומם של מפעלי חומרים מסוכנים בעתיד, יש
לתת את הדעת על תיקון תקנות או חקיקת חוקים המסדירים מרחקי הפרדה קבועים בין
אוכלוסייה ומפעלי חומרים מסוכנים, או לחילופין, בניית מנגנון מוסדר של קבלת החלטות
בוועדות התכנון והבנייה. עלינו להתכונן למצבי החירום הפוטנציאליים לא רק בטיפול נכון
בזמן אמת, אלא גם במניעה ותכנון מושכלים.
לפני תחילת הפורום אני רוצה להודות לפרופ' ארנון סופר, אבי התכנית. בלעדיו כל זה לא היה
קורה, וכמובן לפרופ' דבורה שמואלי וד"ר ארנון גולן.