12 / 47
12
ד"ר סיגל בלומנפלד
מרכזת התכנית "התמודדות עם מצבי חירום"
היום אנו מייסדים גוף חדש, מוסד חדש - הפורום האקדמי הראשון לניהול אסונות ומצבי
חירום. אנחנו, באוניברסיטת חיפה, חשבנו כי נדרש וחיוני ליצור שיח אקדמי חי ונושם
בנושאים העומדים על הפרק - אסונות וחירום. אנחנו, מאמינים כי האקדמיה היא האכסניה
הנכונה ליצירת תשתית ידע, מחקר והכשרת הון אנושי. זאת הסיבה שנבנתה התכנית לתואר
שני בחוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה - התמודדות עם מצבי חירום.
הילד של התכנית הוא – הפורום הזה. תכליתו של הפורום הזה, שאתם חברים בו, ליצור מארג
של דעות ותפיסות, ובעיקר לייצר ולבנות המלצות למדיניות אמיתית ומושכלת. אני מקווה
שמפה יצאו מסמכי עמדה ומחקר שהם כה נדרשים. לא נוכל לעשות זאת לבד. נדרש שתוף
פעולה אקדמי עם תוכניות דומות בישראל ועם אוניברסיטאות בחו"ל.
השאלות שבחרנו להתמודד עימן בפורום הראשון הינן מורכבות וראוי שיקבלו במה ושיח.
האחת היא, מהו מקומו של השלטון המקומי בחירום? האומנם נכון להתייחס אליו כ"לבנת
היסוד" בטיפול בחירום? השנייה היא האם נדרשים מרחקי הפרדה בין תעשייה מסוכנת
לשימושי קרקע רגישים בישראל הצפופה, או שזוהי פריבילגיה שאין לה מקום בישראל?
הרשו לי להרחיב מעט בסוגיה השנייה. מיקום התעשיות היווה תמיד נושא טעון בקרב מקבלי
ההחלטות, בשל ההשלכות הכלכליות, הפוליטיות, הסוציאליות וכמובן הסביבתיות. הדבר נכון
לגבי תעשיות "רגילות" ונכון עשרות מונים לגבי תעשייה מסוכנת ומזהמת. אירועי חומרים
מסוכנים, כמו אלו שקרו בפליקסברו ב-4791, בסווסו ב-6791, בבופאלו ב-4891, במקסיקו
סיטי ב-4891 ואף בטולוז ב-1002 מדגישים את הבעייתיות של תאונות במפעלים מסוכנים,
היות והשלכותיהן גבוהות פי כמה כאשר מדובר בסמיכות מדאיגה של ריכוזי אוכלוסין ומפעלי
חומרים מסוכנים.
העולם המערבי מבין כיום כי נדרשת נוסחת-על לתכנון ופעילות מפעלי חומרים מסוכנים
בהקשר של קירבה לאוכלוסייה, ושאלת מיקומם של מפעלים מסוכנים זוכה להכרה במדיניות
.
OECD
הסביבתית של המדינות החברות באיחוד האירופי ובארגון ה-
מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי, ולמרות זאת לא קיימים כיום
בישראל כלים תכנוניים מספקים למניעת המשך קירבה בין תעשייה ואוכלוסייה. החוק לא
מגדיר מרחקי הפרדה בין מפעלי חומרים מסוכנים לאוכלוסייה וגם לא קיים מנגנון מושכל
לקבלת החלטות בנושא.