החברה החרדית בישראל

פרק ד' – הפוליטיקה בחברה החרדית הישראלית

הפרק הקודם הראה עד כמה מפולגת, מקוטבת ורבת שסעים ופלגים היא החברה החרדית. פלגנות,

יריבות והקמת מחנות פוליטיים אינן תופעות חדשות בחברה היהודית הדתית (ספראי 9691). נציין

בקצרה כמה אבני דרך בנושא זה.

המחלוקת בין החסידים למתנגדים

החסידות הופיעה באמצע המאה ה-81 במזרח אירופה כתנועה מהפכנית רוחנית וחברתית. אחד

ממוביליה ומבשריה היה ר' ישראל בן אליעזר המכונה הבעל שם טוב (הבעש"ט), והוא נחשב לאבי

כל הזרמים היהודיים החסידיים הקיימים כיום בעולם. היווסדות החסידות קשורה קשר הדוק

במצבם הכלכלי והחברתי הקשה של יהודי מזרח אירופה באותה תקופה, ואף ברמת ההשכלה

הנמוכה בקרב רבים מהם, ובצד אלה – בצימאון רוחני לנסים ולגאולה. תנאים אלו היו קרקע פורייה

להתפתחות תנועת החסידות ובעיירות במזרח אירופה שישבו בהם יהודים. החסידות הציעה להם

כלים ודרכים שהרחיקו אותם מקשיי היום-יום (אטינגר 9691; אלפסי 4791; אשכולי 8991).

כלים אלה, שהיה בהם ממד חברתי וממד מיסטי, נפוצו עד מהרה על ידי תלמידי הבעש"ט ובראשם

הרב דב בער, המכונה המגיד ממזריץ' (מעזעריטש), ברחבי פולין וגליציה (אוקראינה), הונגריה, רוסיה

הלבנה (בלארוס) וליטא, וסיפקו נחמה בעתות צרה להמוני יהודים שייחלו להנהגה כלשהי ולתקווה

רוחנית וחברתית. החסידות הפכה לתנועה עממית וכבשה את לבבות היהודים. ממשיכי דרכם של

המגיד ממזריץ' ושל הבעש"ט, ובהם רבי אלימלך מליז'נסק, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (ברדיטשוב),

החוזה מלובלין, רבי שניאור זלמן מלאדי (מייסד חב"ד) ועוד אדמו"רים מתוארים כאנשים בעלי

כריזמה ומלאי להט, שסחפו אחריהם המונים (אלפסי 1691, 4791; קצובר 9991).

שגשוגה של תנועת החסידות במרחב המזרח-אירופי במחצית המאה ה-81, ובעיקר בדור השני

להופעתה, הוליד חשש בקרב מנהיגי הקהילות הממוסדות והוותיקות, שמא האדמו"רים הנערצים

יערערו על סדרי הקהילה הממוסדת ועל ההגמוניה הרבנית הוותיקה שהם עמדו בראשה. התנגדות

ערה וחריפה לניסיונות החסידות להשתרש ולהפיץ את עיקריה התעוררה בעיקר ברחבי ליטא

ההיסטורית (רוסיה הלבנה, אוקראינה, ליטא, לטביה ופולין). להתנגדות זו היו גם מניעים כלכליים,

למשל בידי מי יהיו ה"זיכיון" לשחיטה הכשרה והזכות לקבל את ההכנסות ממנה (אטקס 8991; אסף

6002; ברטל ופרנקל 5991).

המחלוקת לא התבטאה רק בהתנגדות תאורטית. מנהיגי הקהילות הממוסדות, הליטאים, המתנגדים

קראו לרדוף את תנועת החסידות ולהחרים את מנהיגיה ואנשיה. הם הבינו שהתרחבותה בקרב

המוני היהודים מבטאת בין השאר את מחאתם על האופי השמרני והקפדני שביקשה ההנהגה