124 / 125
123
הבאתי דוגמה לעשייה של אנשי אקדמיה מהשמאל הרדיקלי בתחום התכנון הפיזי וכיצד
אין הם בוחלים בשום עיקרון ובשום קוד מוסרי כדי להילחם בישות היהודית-ציונית כאן
בארץ ישראל.
אינני יכול לסיים סיכום זה מבלי להביע את חששותי מהעובדה שקעקוע אושיות
האקדמיה הישראלית איננה נחלת השמאל הרדיקלי בלבד. הוא אמנם הדומיננטי בעשייה
זו, אך גם מעשי הימין הקיצוני תורמים לכך את חלקם. שלמות הארץ חשובה להם יותר מן
האמת המדעית, מהעובדות בשטח, וכבר אני מוצא נתונים מזויפים ומוטים בנתוני דוחות
מקצועיים, בפרסומים ובמאמרים פרי עטם.
אני מוצא עצמי נלחם כיום בשתי חזיתות – חזית השמאל, המכנה אותי כבר שנים "גזען",
"לאומן, פשיסט" ובעקבות מסמך זה בוודאי תגבר הביקורת ויושמעו מילים נמלצות
חדשות וקשות... ומאז הנסיגה מעזה, אני נחשב בימין ל"שמאלן נתעב".
אלה גם אלה אינם מפחידים אותי. אדרבה, מלחמתי שנועדה לנסות לנקות את האקדמיה
מ"עשבים שוטים" רק גוברת. אם הנהלות האוניברסיטאות מרמת ראשי חוגים ועד
רקטורים ונשיאים לא יתייחסו ברצינות לנאמר כאן, לא יעשו בדק-בית במקרים
הקונקרטיים שהבאתי (גם שמית) ולא יחפשו דרך להתמודד עם האתגרים שהצגתי, אראה
בהם שותפים למעשיהם הנלוזים של אנשי השוליים בקמפוסים, ואני מבטיח להביא
דוגמאות מביכות עוד יותר - החומרים נמצאים בידי. אני גם מבטיח לשתף את הכנסת
על כל מרכיביה בענין גורלי זה.
עם זאת, חובה עלינו לשמור על פרופורציות: מדינת ישראל היהודית נלחמת על קיומה
ולא מהיום. כאן פרסתי חזית אחת קטנה יחסית וחדשה בים החזיתות שאנו מתמודדים
עמן; אך בחזית זו צריך ואפשר לנצח. יש כמה חזיתות שיהיה יותר קשה לטפל בהן
בתקופה הקרובה.