הפורום הראשון לניהול אסונות ומצבי חירום

28 / 47

28
ההתקדמות הטכנולוגית והקדמה לא פתרה את בעיית חשיפת האוכלוסייה המודרנית לסיכונים.
הרשו לי לבחור דוגמה מתחום אחר. מכוניות חדישות גורמות לעליית מהירות הנסיעה בכבישים
ואיתה עולה המהירות המירבית המותרת. עליית המהירות מגדילה את פוטנציאל ההרס בריבוע
המהירות ודורשת מיומנות ותגובה מהירה יותר של הנוהג ברכב. גדל הסיכון מכל פגם בכביש
או ברכב. למרות זאת, רוב הציבור בחר לקבל סיכון זה מרצונו. הציבור אינו חושש לנסוע
בדרכים למרות שהסיכוי השנתי להיהרג בכביש הוא כ-1.0 פרומיל מגודל האוכלוסייה )הנתון
הסטטיסטי למשתמשים בכביש הוא גבוה בהרבה(.
. בעניין זה הסכנה הרבה יותר ממוקדת וקונקרטית המצב שונה בהתייחסות הציבור לתעשייה
מבחינתו. השאלה המתבקשת היא איך לתרגם את הסיכונים למספרים שמובנים ומקובלים על
בעלי העניין.
מובן שכלכלית לא ניתן לתת מענה מלא לכל אירוע. אירועים מתרחשים, ובחלקם אף גורמים
לסיכון האוכלוסייה מחוץ לגדר המפעל. גם כאשר מפעל משקיע ונותן מענה שעומד בכל
התקנים הנוכחיים, קורה לא אחת, שיש החמרה בתקנים עם הזמן. מה קורה אז לציוד ולמבנים
הישנים? )למשל, ההחמרה בשנים האחרונות של תקן רעידות אדמה(. מה קורה במידה והציבור
חושב שהתקן אינו מספיק או שהרשות לא החמירה מספיק עם המפעל? הדבר בולט במיוחד
בסיכוני טרור ומלחמה שקבועי הזמן של החמרתם הוא קצר בהרבה מאורך החיים של תקן
תעשייתי.
לכאורה, הפתרון המתבקש הוא להרחיק את התעשייה בעלת הסיכונים ל"חצר האחורית" של
המדינה, שם הם לא יהוו סכנה. פתרון זה יכול היה לתת מענה הן לאוכלוסייה והן לתעשייה.
אולם, למדינת ישראל שהיא צפופת אוכלוסייה, פתרון כזה עלול לחסל את התעשייה ואת
התשתית הכלכלית של המדינה.
יש למצוא את האיזונים המתאימים בין אם לא ניתן למצוא תרופת פלא של הפרדה מלאה,
.בעלי העניין
מטרת המושב היא לקדם יצירת רב-שיח מתמשך בין בעלי העניין לשיפור מתמיד על בסיס
מוצק של מחקרים אקדמיים כדי להגיע לפתרון המאוזן הנכון. לשם כך נדרשים בעלי העניין
לשפר את המקצוענות, הפתיחות, השקיפות והמחויבות לתת מענה נכון ובזמן.
במסגרת המושב ייערך דיון בנקודות הבאות:
1 . מהם הסיכונים.
2 . איך מטפלים במניעת סיכונים ובהקטנתם.