גבול אתני

מקרה גדר הביטחון בגדה המערבית – שיקולים אתניים בהתווייתה

הרעיון להקים חיץ פיזי בין ישראל לגדה המערבית של נהר הירדן, שנועד למנוע חדירה של

פלסטינים לשטחי ישראל, אינו חדש, והוא יתואר בהמשך. גדר הביטחון המוקמת החל משנת

2002 ועד לזמן כתיבת מסמך זה )תחילת שנת 0102( היא לא רק גדר היא אזור חיץ ביטחוני.

אורכה הסופי עתיד להגיע השנה )0102( ל-067 ק"מ )ויש מי שמודד כ-038 ק"מ(, מאזור טירת

צבי בצפון, דרך הרי יהודה ושומרון ועד לדרום הר חברון )מפה 1(.

יוזמות להפרדה והתוויית גבול לאורך הגדה המערבית עד לשנת 2002

הרעיון של הקמת חיץ ולחלופין גבול בין ישראל לגדה המערבית, ימיו כימי מדינת ישראל.

בשלהי מלחמת העצמאות עלתה סוגיה זו לדיון ראשוני, כאשר בפברואר 9491 הוכרזה שביתת

נשק עם מצרים, ולפני ישראל עמדה אפשרות צבאית לכבוש את הגדה המערבית עד לגבול

ממלכת ירדן, כפי שהציע זאת לדוד בן-גוריון מפקד חזית הדרום, יגאל אלון. חרף המלצת

אלון, העדיף בן גוריון לחתום על הסכם עם ירדן המבטיח הפרדה דמוגרפית ומדינית מתוך

רצון לשמור על זהותה היהודית של ישראל. בן גוריון נימק את החלטתו בנאום שנשא בכנסת

באפריל 9491: "צה"ל היה יכול לכבוש את כל השטח שבן הירדן לים ]...אבל[ תהיה לנו כנסת

עם רוב ערבי ]...[. בין שלמות הארץ או מדינה יהודית, בחרנו במדינה יהודית" )דברי הכנסת

0591( זמן קצר אחרי כיבוש שטחי הגדה המערבית במלחמת ששת הימים נשמעו קולות

בקרב בכירים ישראלים שתבעו לבחון את סוגיית הכדאיות שבשליטה בשטחי הגדה המערבית

והציעו לבחון את האפשרות ליצירת גבול לאורך הגדה בהתאם לאינטרסים של ישראל. ביולי

7691 יזם אלון, אז שר בממשלת ישראל, תוכנית )"תוכנית אלון"( שנועדה להבטיח את אופיה

היהודי של ישראל ואת ביטחונה, תוך התחשבות בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית. שתי

הנחות יסוד הנחו את תוכנית אלון: שיש לקבוע גבול בעל ערך אסטרטגי שאפשר להגן עליו

בקלות יחסית; שיש לשמור על האופי היהודי של ישראל ועל דמותה הדמוקרטית. הפתרון

של אלון לשמירה על הנחות יסוד אלו היה סיפוח בקעת הירדן, שהייתה בה אוכלוסייה

פלסטינית דלילה, לישראל, והקמת יישובים ישראלים בה. על המורדות המזרחיים של מדבר

יהודה והשומרון, בגבולה המערבי של הגדה המאוכלס בצפיפות על ידי פלסטינים, הציע אלון

להנהיג תיקוני גבול מזעריים של הקו הירוק, ואילו בגב ההר, שאף הוא מאוכלס בצפיפות על

ידי פלסטינים, הוא תבע שלא להקים יישובים יהודיים, אלא לראות בו שטח אוטונומי ערבי

שיידון במסגרת שלום עתידי עם ממלכת ירדן. תוכניתו של אלון לא התקבלה על ידי ממשלת

ישראל ולא יצאה אל הפועל, אולם תוכניות עתידיות שאבו ממנה רעיונות והתבססו על הנחות

היסוד שלה )כהן 2791(.