גבול אתני

שדה מקיפה שכללה פגישות ושיחות עם נציגים מקומיים בכפרים כדי לקבוע איזו קבוצה

אתנית מהווה את הרוב בכל מקום, ולבסוף סיכמה את מסקנותיה ותיארה את העקרונות

הדמוגרפיים-אתניים שהנחו את עבודתה, בהנחיית ההנהגה הקומוניסטית היוגוסלבית. דילאס

ציין שהפוליטבירו הורה למשלחת לדבוק בראש וראשונה בעיקרון האתני. מסמך המסקנות

ב-62 ביוני 5491. הפריסה

AVNOJ

שהגישה המשלחת לפוליטבירו אושר על ידי נשיאות ה-

האתנית המרחבית אכן הייתה השיקול המכריע בקביעת הגבול, דוגמת מקרה "כיס" אילוק

שהוחלט כי יישאר בתחומי סרביה בשל הרוב האתני של האוכלוסייה בשטחו )בעיקר באזורים

הכפריים שמזרחית לעיר המחוז אילוק( לעומת האוכלוסייה הקרואטית שחיה ברובה בעיר

Klemenčič

עצמה ובצדה המערבי )1002

גבול הודו-פקיסטאן

התפוררותה של האימפריה הבריטית בתום מלחמת העולם השנייה הביאה לסיום שלטונה

בתת-יבשת ההודית ולהקמתן של שתי מדינות חדשות, הודו ופקיסטאן. הקמתן לוותה

במלחמות על רקע אתני, וגבולן המשותף נותר עד היום גורם לסכסוך ולחימה על רקע

השליטה באוכלוסייה באזור הגבול. המתיחות האתנית בתת-יבשת ההודית נמשכת מאות

שנים, אולם את מלוא עוצמתה היא קיבלה כשהאימפריה הבריטית ביקשה בתחילה להעניק

עצמאות להודו, בשטח שכלל את כל התת-יבשת, אך המיעוט המוסלמי הגדול באזור זה חשש

כי הודו עצמאית תהיה דה-פקטו הודו בשליטה הינדית, ולכן המפלגה המוסלמית, שייצגה

את הרוב המוחלט של המוסלמים )מפלגת הליגה המוסלמית( נאבקה עם המפלגה ההינדית

)מפלגת הקונגרס( שייצגה את מרבית האוכלוסייה ההינדית, שסירבה לרעיון של הקמת מדינה

מוסלמית נפרדת בתת-יבשת. המתיחות האתנית הגוברת אילצה את המושל הבכיר מטעם מלך

( בהודו, הלורד מאונטבטן, להחליט בלית ברירה לחלק את המדינה לשתיים

viceroy

אנגליה )

– הינדית ומוסלמית – וקבע לוח זמנים מואץ להכרזת העצמאות. המדינה המוסלמית נקראה

פקיסטאן, וגבולותיה נשקו לאזורי ההתיישבות המובהקים של המוסלמים בצפון-מערבה של

התת-יבשת; שאר השטח הפך למדינת הודו. משנפלה ההחלטה על הענקת העצמאות לשתי

המדינות בתוואי הגבולות שנקבע, ומשהוכרזה העצמאות, החלה בריחה המונית הדדית של

מיליוני בני אדם על בסיס אתני: מיליוני מוסלמים ברחו אל שטח פקיסטאן, ומיליוני הינדים

וסיקים ברחו לשטח הודו, תוך כדי ביצוע מעשי רצח המוניים זה בזה, שנטבחו בהם יותר

ממיליון בני אדם. עד 1791 הייתה פקיסטאן מורכבת משני אזורים: פקיסטאן המערבית ממערב

להודו ופקיסטאן המזרחית ממזרח להודו. בשנת 1791, בעקבות מתיחויות פוליטיות וכלכליות

התנתקה האחרונה מפקיסטאן תוך לחימה בה, בסיוע כוחות הודיים, ומאז היא נקראת בנגלדש

.(Burki 1986; Noman 1990)