החקלאות אבן יסוד בביטחונה של ישראל

ארנון סופר

אנחנו חקלאים גאים המתגוררים בכמהין. לפני כארבע וחצי שנים עברנו ממרכז הארץ

לכמהין כדי להיות חקלאים. מכרנו את ביתנו והשקענו הכול בחולות, אנחנו וחמשת

ילדינו. המעבר היה קשה ועוד יותר המאבק היומיומי לשרוד את כל הבירוקרטיה

המתישה שסובבת את ענף החקלאות. אנחנו כאן וכאן נישאר, למרות שאף אחד חוץ

מאיתנו לא נלחם כדי להשאיר אותנו כאן.

התרגשתי עד דמעות ממכתבך המדהים, כי פעם ראשונה הרגשתי שייכת, ולא כמו

שהממשלה מתנהגת אלינו כאל טפילים ופושעים שגוזלים אדמות, מים ומנצלים כוח

אדם. מזמינה אני את כל קברניטי המדינה שיגיעו לחלקת אלוהים קטנה זאת ליד

גבול מצרים בפיתחת ניצנה ויחזו במו עיניהם את קסם האדם בהפרחת השממה. אנו

לא מבקשים דבר רק שיניחו לנו לנפשנו להתפרנס בכבוד ולגדל את ילדינו.

תודה על דבריך

אני מזמינה אותך להגיע למושבנו הקטן בקצה המדבר

בברכה

מושב כמהין

* * *

ארנון שלום,

ראשית ממש נהניתי לקרוא את מאמרך. אני חקלאי במושב ניר בנים כבן 25 דור

שלישי בחקלאות בישראל. אבל לצערי, כנראה דור אחרון, ולא מסיבות כלכליות

נכון להיום. ואני מגדיר את עצמי כיום כ-"שומר מאהל" מושג מההוויה של השירות

הצבאי [של המשרתים בקרבי]. בשעה 00:80 המושב מתרוקן, ואני ועוד מספר ממש

מועט של חקלאים נשארים לשמור על הקרקע, לנסות להתפרנס ובנוסף "להשגיח" על

המייסדים שרובם מתקרבים לגיל גבורות.

* * *

תבורך, ארנון סופר, על מכתבך הכן והאמיתי,

שמי ת' ואני יועצת ארגונית ומנחת קבוצות במקצועי. אל החקלאות הגעתי לפני חמש

שנים דרך נחלה במושב שהפכתיה גם למתחם סדנאות בשטח החקלאי שלי. התחלתי

לגדל רימונים אורגניים ואחר כך גם זיתים, ומרגע שנכנסתי לעולם החקלאים קרו לי