החקלאות אבן יסוד בביטחונה של ישראל

ארנון סופר

ושדותיו המכסים את כל הארץ. שום יחידה צבאית, סיור, שוטר או איש ביטחון לא

ייתן מענה לאחיזה ממשית בארץ אלא רק החקלאי. יתרה מזו, החקלאי יודע יותר מכל

איש ביטחון מי עבר בחלקתו, במטע שלו, מי ישן שם שלא ברשות, הוא יודע הראשון

אם מישהו החביא שם נשק, או חומרים גנובים או עשה מעשים פליליים אחרים.

החקלאים הם העיניים של המדינה יותר מכל יחידות המודיעין של צה"ל

הבורים שבחברתנו בכל הנוגע לביטחונה של ישראל, הציניקנים והאטומים – חשוב

שידעו שישראל אינה מדינה ככל המדינות ושאין חשש שמישהו ירצה לחמוד אותה.

אין אנו נמצאים בצרפת, אנחנו חיים במזרח התיכון, אזור שבו שולטים חוקים אחרים

מאלה שבאירופה. כאן אין ואקום, כאן אין מי שמייחס חשיבות לבעלות על קרקע

ולזכויות האחר. אנו חיים באזור שתושביו אינם מכירים במדינתנו ולא בגלל הכיבוש,

ההתנחלויות או "עופרת יצוקה". יש בישראל יותר מ-5.1 מיליון אזרחים שאינם

מרגישים בנוח לחיות במדינה יהודית וציונית והם רוצים בכל מחיר להופכה למדינת

כל אזרחיה. אין הם משלימים עם פריסה גאוגרפית של היהודים במרחב הנגב והגליל

או בקו התפר בשרון ליד "המשולש הערבי הקטן". לכן, בניגוד לקורה בכל מקום אחר

בעולם, החקלאי היהודי הוא מכשיר חשוב ביותר במלחמת הקיום וההישרדות של

ישראל במרחב עוין ואלים זה.

משום כך, כשם שאין מי שיערער על המחיר הגבוה של שעת טיסה במטוס קרב (000,03

דולר לשעה) ועל כך שמטוס אחד כזה או אחר עולה 001 מיליון דולר, כך אסור להכניס

שיקולים כלכליים שגויים מיסודם למחירי המים וליתר התשומות לחקלאי. מותר

לתת לחקלאי מים מותפלים – יהיה המחיר אשר יהיה – כי אין שווי לביטחון, ותושבי

המטרופולינים ישלמו או יסבסדו זאת. זה כדאי, זה רווחי, אין זו טובה שעושים

למישהו, זאת הכרת תודה לחקלאי הישראלי.

יש לתת לחקלאים תמורה בעבור המוצר המגיע לשוק, תמורה בעבור היותו שומר על

ישראל ירוקה והכי חשוב – תמורה, בדיוק כמו לאיש צבא קבע – על כי הוא שומר

על קיומה של ישראל היהודית. לכן חייבת הממשלה וחייב הציבור להצדיע לחקלאות

הישראלית ולהתחיל להתרגל שהיא קודם כל ביטחון, וברוח זו יש לפצותה.

אז כיצד נעריך כמה כסף מגיע לחקלאי בעבור העגבנייה, הבצל או החלב המגיעים

לשולחננו? את התשובה אני מוצא דווקא באירופה, יבשת זו שאין עליה איום קיומי