החקלאות אבן יסוד בביטחונה של ישראל

ארנון סופר

* * *

לארנון סופר שלום,

שכנתי, פעילת "עמותת אדמתי", זיכתה אותי ב"חקלאי ישראל, אני מצדיע לכם".

קראתי, שנית ושלישית, ונשביתי. חשתי שכאילו מישהו סיכם שיחה בינינו. מצוקותי

תומצתו ל"קול קורא". יישר כוח, תודה מקרב לב ולחיצת יד חמה.

אכן, בעבורי חקלאות היא אורח חיים, מורשת, תרבות. המושג הכי מתחבר למולדת

– מוחשית, נוגעת, שייכת לנופים, לעונות השנה, לגבולות הארץ. מקור זיכרונותי

המעצבים, נלווים לתחנות חיי.

והממלכה חסרת הלב והמעוף משלחת גזרות ורפורמות, דינים ותקדימים, ואנחנו כל

כך זקוקים ל"קול קורא" כשלך.

בתודה, מושב ירקונה

* * *

ש.כ.ן. – שותפות כללית חקלאית

כרם-שלום, ניר יצחק

פרופ' ארנון סופר הנכבד שלום וברכה,

שמי איציק. בעת הזו אני מנהל שותפות לגידולי שדה של הקיבוצים כרם-שלום וניר-

יצחק. קראתי בעיון ובקורת רוח מרובה את הגיגיך בזכות חקלאי ישראל.

מקומנו הוא באזור חבל הבשור, חבל שהוא: אסם ירקות, שכפ"צ ביטחוני, מגן קרקעות

בפני השתלטות עוינת (ולא רק) ואפילו חבל ירוק שמונע מדבור מהשטח שממוקם

צפון מזרחית לנו (זה אפשר רק עם מים) ויותר מזה, משתמש רק במי שפד"ן (קצת

אקולוגיה).

אנחנו החקלאים, ברוב המקרים, נתפשׂים כבעיה של המדינה הזו. אנחנו מבזבזים את

מימיה מזהמים את מקורות המים (ולאחרונה במסרים סמויים מרעילים את מזונה,

" של חברת שופרסל). אנחנו נלחמים בתקנות

יותר בקרה פחות הדברה

עיין ערך: "

ובפקידים על מנת לחיות בכבוד.

לפני כשנה חווינו מלחמה "על הבית", ולמותר לציין שאנחנו למרות הכול מעבדים את