החקלאות אבן יסוד בביטחונה של ישראל

15 / 29

14 ארנון סופר
של השכמה ליום חדש בשדה, את ריח האדמה הנהפכת בלהב המחרשה ואת היבול
המקדם את פניך לאחר כל העבודה שהשקעת בגידולו. הקשר עם האדמה חיזק גם
את הקשר שלנו עם ארץ ישראל. כל צאצאי המשפחה חיים בארץ, שירתו את המדינה
גם מעל הנדרש, עובדים קשה ותורמים ככל יכולתם לחברה. בנשמתי נשארתי חקלאי,
וכאשר אני נשאל מהי חקלאות בשבילי: האם עיסוק או דרך חיים – אני משיב: "לא
זה ולא זה – עבורי החקלאות היא החיים עצמם".
בהוקרה
* * *
פרופסור ארנון סופר
כתבתך לחקלאי ישראל הייתה בעבורי נקודת אור במנהרה אפלה במדרון שבו אנו
חקלאי ישראל שרויים. הצלחת בכישרון רב ובדייקנות לשרטט מצב החקלאות
והחקלאים במדינה כיום.
אני בן גילך (דור שני לחקלאי שהיה שותף לקבוצת חניכי תנועה ציונית שקבעו
בהתיישבותם את גבולה הצפוני של המדינה בשנת 9391), ומכאן תבין שאני מלווה
את החקלאות שנים רבות וחווה מקרוב את הנסיגה המתמשכת במעמדו ובמצבו
של החקלאי במדינה. קשה להבין איך עם השנים נעלמה ההערכה והפכנו החקלאים
ל"אויבי המדינה".
בזמנו תקפתי את כתבותיו של נחמיה שטרסלר ב"הארץ". ראיתי בכתבות חוסר
הבנה ואף הסתה, לכתוב משפט, ..."לכם העלו את מחיר המים במקלחת? ולחקלאים
ממשיכים לסבסד מים...". הזמנתי אותו לבקר ולבחון את ההשקעות הרבות שעשינו
לייעול וחיסכון במים, הכיצד חקלאי שבקושי מרוויח יבזבז מים? אך לא נעניתי
(ובכעסי ביטלתי מינוי רב שנים ל"הארץ").
אינני יודע עם עלי להיות גאה או חרד מהעובדה ששני בני ממשיכים בדרכי ובדרך אבי
ולעסוק בחקלאות.
מדי פעם אוחז בי ייאוש לגבי העתיד: חוסר תפקוד משרד החקלאות (והשר שבראשו)
וקיצוץ כל תקציבי מחקר ופיתוח, קריסת החקלאות בתנועה הקיבוצית, ירידת
רווחיות של מרבית הענפים, אין דור המשך, וחוסר נכונות של ציבור החקלאים לצאת