47 / 81
45
שנות ה-02 וה-03 של המאה ה-02 מוגדרות בארצות הברית כתקופה בה ארצות הברית
חזרה למדיניות הבדלנות שלה. אך בחינה קפדנית של מדיניות החוץ האמריקנית,
בשנים שבין המלחמות, מעלה את העובדה כי ארצות הברית הייתה רחוקה מלהיות
תוך ניסיון
33
בדלנית. במיוחד בולט הדבר בהגברת מעורבותה בענייני מזרח אסיה,
להגבלת כוחה הימי של יפן ועידת וושינגטון (1291), ולאחר 7391 היו גם ניסיונות
להגביל את ההתפשטות היפנית ביבשת אסיה. אך ארצות הברית הייתה מעורבת גם
בעניינים פוליטיים הקשורים לאירופה, כדוגמת הסכם בריאן-קלוג (8291) ודוקטרינת
סטימסון (2391).
הסכם בריאן-קלוג היה ניסיון אמריקני לאחד את כל מדינות העולם להסכם רב-
צדדי, אשר במסגרתו תגונה המלחמה כמכשיר מדיני ויוכרז כי יש ליישב כל מחלוקת
טריטוריאלית בדרכי שלום. דוקטרינת סטימסון הייתה ניסיון של מזכיר המדינה
האמריקני להוציא את ארצות הברית ממדיניות הבדלנות שלה לנוכח התוקפנות
הגוברת של יפן כלפי סין. באוקטובר 1391 הצטרף נציג אמריקני רשמי, בפעם
הראשונה, לחבר הלאומים, שדן באותה תקופה בתוקפנות היפנית במנצו'ריה (קאר
1791: 001‑201). בינואר 2391 פרסם סטימסון הצהרה שקבעה כי ארצות הברית אינה
מתכוונת להכיר בכל הסכם או ברית שיפן עשויה לכפות על סין ולהשפיע בכך על
הריבונות הסינית.
עם התגברות המתיחות הבין-לאומית, במיוחד במחצית השנייה של שנות ה-03, גברה
הביקורת בארצות הברית כלפי מדיניות הבדלנות. אך צעדים אנטי-בדלניים שעשה
הנשיא רוזבלט, כגון גיוס חובה בזמן שלום ועזרה צבאית לבריטניה וברית המועצות,
עברו אך בקושי את אישור הקונגרס. הציבור האמריקני ורבים מנציגיו עדיין סירבו
לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. באווירה פוליטית וציבורית זו
היה ברור לממשל האמריקני, כי ארצות הברית לא תוכל להתערב בפועל במלחמה.
יחד עם זאת, עוד בטרם נכנסה ארצות הברית למלחמה, החל הנשיא רוזבלט לעצב
תוכנית גאופוליטית לסדר העולמי החדש, שייכון לאחר המלחמה.
באוגוסט 1491 נפגשו רוזבלט וצ'רצ'יל, סמוך לחופי קנדה, ודנו במראהו של העולם
לאחר המלחמה. ההצהרה שפורסמה בסוף המפגש – 'האמנה האטלנטית' – מציגה
33 במיוחד יש לציין את ועידת וושינגטון (1291-2291), שבמסגרתה נחתמו שלושה הסכמים שניסו להסדיר
שיתוף פעולה בין המעצמות בסוגיית סין, תוך הגבלת כוחה הימי של יפן והגברת ההגמוניה האנגלו-
אמריקנית. ראו: טובי 5002: 142-342.