42 / 81
40
דוגמא שנייה היא ההסכם הידוע לשמצה שנחתם בין גרמניה וברית המועצות ערב
מלחמת העולם השנייה – הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (32 באוגוסט 9391). ברית
המועצות זיהתה את גרמניה כמדינה החזקה ביותר באירופה, לנוכח חולשתן המדינית
של בריטניה וצרפת. בהסכם זה זכתה ברית המועצות בהסכמתה ובהכרתה של
גרמניה לגבי ההשתלטות הרוסית על חלקה המזרחי של פולין ועל המדינות הבלטיות.
בכך זכתה ברית המועצות ברצועת הגנה רחבה עבור מרכזי התעשייה והאוכלוסייה
). באופן בולט זכתה ברית המועצות לרצועת
Albrecht-Carrié
שלה (752-652 :2791
הגנה רחבה עם ההשתלטות הסובייטית על מדינות מזרח אירופה במהלך מלחמת
העולם השנייה והפיכתן למדינות חיץ בין ברית המועצות לנוכחות האמריקנית במערב
אירופה.
שאיפה גאופוליטית נוספת, שמקורה גם היא בימיו של פטר הגדול, הייתה השגת
נמל שמימיו אינם קופאים בחורף, כדי לקדם את המסחר בין רוסיה ומערב אירופה.
הנהרות והנמלים העיקריים של רוסיה קופאים למשך מספר חודשים כל שנה. רק עיר
הנמל מורמנסק אינה חסומה על ידי קרח, אך מיקומה הרחק בצפון מנע ממנה להפוך
לציר סחר מרכזי בין רוסיה ואירופה. לפיכך היכולת לשלוט על נמל מים חמים הפך
לצורך חיוני, ראשית, לשם קידומה הכלכלי של רוסיה, ובהמשך גם לצורך צבאי. צורך
זה גבר עם הגעתה של רוסיה לחופי האוקיינוס השקט והרצון לבסס כוח ימי שיהיה
מסוגל לאיים על המאחזים האירופאים במזרח אסיה ובדרומה. שאיפה זו סיבכה את
רוסיה בשורה ארוכה של מלחמות, שהעיקריות שבהן היו מלחמת קרים (3581-6581)
ומלחמת רוסיה יפן (4091-5091).
תפיסות יסוד אלו, קרי יצירת חגורת הגנה ושאיפה להגיע לנמלי מים חמים יאפיינו את
מדיניות החוץ הסובייטית גם בתקופת המלחמה הקרה. ההבדל המהותי בין התקופה
שלפני מלחמת העולם השנייה והתקופה שלאחריה (המלחמה הקרה) נעוץ בעובדה כי
החל משנות ה-05 של המאה ה-02 החלה ברית המועצות לנסות ולהגביר את עוצמתה
הימית. זאת בניסיון להגיע לאזורים שלברית המועצות אין קשר יבשתי אתם, כדוגמת
אפריקה ואמריקה הלטינית. מגמות אלו ייבחנו בהרחבה בהמשך.
הגאופוליטיקה האמריקנית
בניגוד לברית המועצות, בה ניתן למצוא המשכיות בעקרונות הגאופוליטיים, הרי
בארצות הברית התרחש שינוי דרסטי, לאורך השנים, במדיניות החוץ האמריקנית