46 / 81
44
(8981), השיגה ארצות הברית שליטה על קובה, פורטו-ריקו והפיליפינים. בכך הפכה
ארצות הברית למעצמה אימפריאליסטית, ולמעשה החלה להיות מעורבת בענייני
העולם, תוך הגברת מעורבותה והתעניינותה באמריקה הלטינית ובמזרח אסיה
). באמריקה הלטינית נקטה ארצות הברית צעדים פוליטיים
Combs
1986: 120-128(
וכלכליים על מנת להבטיח את ההגמוניה שלה, ובשלושת העשורים הראשונים של
המאה ה-02 פעל הצבא האמריקני בשורה של מדינות באמריקה הלטינית במטרה
לבסס משטרים פרו-אמריקניים.
את שיאה של ההתנערות האמריקנית מתפיסתה הבדלנית ניתן לראות בתמיכתה של
ארצות הברית במדינות ההסכמה, צרפת ובריטניה, במהלך מלחמת העולם הראשונה,
וביתר שאת בכניסתה בפועל למלחמה לצידן של מדינות אלה (7191). אך יש לציין כי
חלקמהגורמיםשהביאו אתארצותהברית להתערב במלחמה האירופאיתהיו הצהרות
מלחמתיות של גרמניה נגד ארצות הברית, כדוגמת ההכרזה על לוחמת צוללות בלתי
מוגבלת וההבטחה למקסיקו כי היא תבוא לעזרתה באם זו תפלוש לארצות הברית
('מברק צימרמן').
לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמה, פרסם נשיא ארצות הברית, ווילסון, מסמך
חשיבותו
32
ובו פרש את משנתו הפוליטית בדבר סדר עולמי חדש – מסמך 41 הנקודות.
הגאופוליטית של המסמך היא ביכולתו של ווילסון להבין את הגורמים הגאופוליטיים
). בין הגורמים
Iriye
שהביאו לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה (74-64 :3991
החשובים היו בעיית המיעוטים האתניים, בעלי שאיפות לאומיות, הפזורים במספר
מדינות ללא יכולת להתאחד מבחינה אתנית-לאומית. בעיה נוספת, לדעת ווילסון,
הייתה התחרות האימפריאליסטית בין המעצמות האירופאיות. הפתרון שהציע
ווילסון (סעיף 5) היה יצירת מערכת אשר תדון בתביעות הקולוניאליות של המעצמות
תוך התייחסות שווה לתביעות העמים הנמצאים תחת השלטון הקולוניאליסטי
.)
Merriman
1996: 1081-1082(
יחד עם זאת, מעורבותה של ארצות הברית בענייני אירופה הייתה קצרה, מכיוון
שהקונגרס האמריקני סרב לאשרר את כניסתה של ארצות הברית לארגון חבר
הלאומים. סירוב זה נבע ברובו משאיפתו של הציבור האמריקני לחזור לבדלנות
המסורתית ולא להקריב חיילים אמריקנים נוספים עבור שימור האימפריאליזם
האירופאי.
www.yale.edu/lawweb/avalon/wilson14.htm23 לנוסח הנאום ראו: