33 / 48
31
אנו מצפים מכם, מנהיגי ישראל, אל תניחו לשאלות הרבות שהוצגו כאן – התוויה מדינית להגברת
החוסן הלאומי, מדיניות כלפי הבדווים, פיזור אוכלוסייה, דאגה לבריאות, לרווחה, לחינוך, לצפיפות
המאיימת, לשינויי האקלים אך בעיקר למנוע את המהלך שכבר החלו בו (האנטי ציונים) של סיפוח
שטחי יו"ש לישראל! אנו מצפים לשמוע מכל המפלגות מה בדעתן לעשות במלחמתן בקשר הבלתי
נסלח של הון שלטון-תקשורת-פוליטיקה. מדיניות ברורה איך להגיע לגבולות קבע (מוסכמים או
חד-צדדיים) לדרך חיים צנועה יותר, להחזיר את הבושה למנהיגינו, להבטיח כי נישאר רוב יהודי
בישראל, לצמצם את הירידה מהארץ ולהגביר עלייה, על ידי שמירה על ישראל יפה ומושכת כבעבר.
מנהיג שלא מתייחס לאמור יש לסלקו מן הבמה הציבורית!
מפלגה שלא עוסקת בנושאים הללו איננה ציונית, גם לא יהודית, ויש להטיח זאת בפניה יום יום
ושעה שעה. ולבסוף אביא כאן חלקים מרשימה של שבתאי שביט (ראש המוסד לשעבר) בעיתון
במדור "דעות", המוטרד כמוני מהנעשה בישראל.
הארץ
עיוורון, טמטום, מקום לדאגה
22.11.2014 ,
שבתי שביט
אני מודאג באמת בעניין גורל הפרויקט הציוני. אני מודאג מהמאסה הקריטית של האיומים עלינו, מחד גיסא,
ומהעיוורון והקיפאון הפוליטי והאסטרטגי של הממשלה, מאידך גיסא. מדינת ישראל תלויה בארצות הברית,
אך כיום הגיעו יחסי שתי המדינות לשפל שלא היה כמותו. אירופה, השוק הגדול ביותר שלנו, התעייפה מאתנו
ונמצאת על נתיב המוביל להטלת סנקציות עלינו.
האנטישמיות ושנאת-ישראל הגיעו לממדים שלא הכרנו כמותם מאז טרום מלחמת העולם השנייה. הדיפלומטיה
הציבורית וההסברה שלנו נוחלות כישלון חרוץ, ואלה של הפלסטינים זוכות להישגים רבים וחשובים בעולם.
הקמפוסים של האוניברסיטאות במערב, ובמיוחד בארה"ב, הם חממות לצמיחת המנהיגות העתידית של
מדינותיהם. אנחנו מפסידים בעולם האקדמי במאבק על התמיכה בישראל. מספר הסטודנטים היהודים
,)BDS(
המפנים את גבם לישראל גדל. התנועה העולמית לחרם, הימנעות מהשקעות וסנקציות נגד ישראל
הפועלת לדה-לגיטימציה של ישראל, גדלה, ונמנים עמה לא מעט יהודים.
בעידן המלחמות הא-סימטריות איננו מפעילים את מלוא עוצמתנו, ויש לכך השפעה שלילית על כוח ההרתעה
שלנו. שיח ה"מילקי" ומרכזיותו בדיון הציבורי מעידים על שחיקת הסולידריות, שהיא תנאי הכרחי להמשך
קיומנו כאן. המרוץ של ישראלים להשגת דרכון זר, המבוסס על כמיהה לנתינות זרה, מצביע על סדקים
בתחושת הביטחון.
אני מודאג כי לראשונה אני מזהה בקרב גורמים מרכזיים בציונות הדתית גבהות לב, רהב, ויותר מקורטוב של
חשיבה משיחית, הששה להפוך את הסכסוך למלחמת דת. אם עד כה היה זה סכסוך פוליטי מקומי, שהתנהל
בין שני עמים קטנים, על טריטוריה מוגדרת וקטנה, כוחות מרכזיים בציונות הדתית, באיוולתם, עושים הכל
כדי להפוך אותו לנוראה שבמלחמות, שבה יעמוד מולנו כל העולם המוסלמי. באותה מידה אני מזהה בימין
הפוליטי בישראל תלישות ובורות בהבנת תהליכים בינלאומיים ומשמעותם לעצמאותנו. בעיוורון ובטמטום ימין
זה דוחף את עם ישראל למעמד חסר כבוד של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".