37 / 86
35
בעיות נוספות הן במישור החברתי-תרבותי. הגירת גברים מהתא המשפחתי מקשה על הנשים להיכנס
לשוק העבודה, מטעמים תרבותיים-חברתיים, משום שעליהן לתחזק את המשפחה לבדן. הדבר
מתבטא בהחמרת המצב הכלכלי ובפגיעה בצמיחה האפשרית. המהגרים ששבים למצרים מביאים
עמם מטען תרבותי, אם מערבי-דמוקרטי )מהמערב( ואם דתי-קיצוני )למשל, מערב הסעודית(.
ההשפעות הללו משליכות על החברה המצרית ועל כיווני התפתחותה. לא מדובר דווקא בהשפעה
שלילית, אך עמדת המהגרים החוזרים לא בהכרח מתיישרת עם זו של החוגים השולטים במצרים.
משפחות המהגרים לרוב עשירות יותר מאלו שבסביבתן, והדבר מעורר קנאה, מריבות ותסיסה.
השלכות הדמוגרפיה
המציאות הדמוגרפית הקשה ידועה לשלטונות מצרים. נעשה נסיון לאורך השנים לפעול להקטנת
הריבוי הטבעי, לפיזור האוכלוסין, לשיפור מצב הכפרים ולפיתוח הערים, אך עד כה כמעט שאין
לכך תוצאות. בתת-פרק הנוכחי ינותחו ההשלכות של מצבה הדמוגרפי של מצרים בדגש על ארבעה
תחומים: מים, חקלאות, עיור ומשילות.
•
. רוב אוכלוסיית מצרים חיה לאורך הנילוס ותלויה
השלכות הדמוגרפיה על המחסור במים
במימיו. בדו-קיום זה שבין הנהר לתושבים ניכרות מגמות הפוכות: מספר צרכני המים גדל
בהתמדה, ואילו ספיקת הנילוס במצרים נמצאת במגמת ירידה, כפי שתואר בתת-פרק על
האקלים ובמקומות נוספים )סופר 6002(. התוצאה היא שכבר כיום עולה הביקוש למים
במצרים על ההיצע הטבעי. הצמצום בספיקת המים עלול לסכל את תוכניות הפיתוח של מצרים
בתחום המים: תוכנית טושקה והעמק החדש )סופר וברקובסקי 2102(, ודרישות הצפויות מצד
המדינות בהן עובר הנילוס להקצאת מים בהיקף נוסף על הקיים.
•
. החקלאות עודנה נדבך מרכזי בכלכלת מצרים. באופן רשמי עוסק בה
ההשלכות על החקלאות
כשליש מכוח העבודה, והכנסותיה הן כ-%7.41 מהתוצר הלאומי הגולמי. רק כ-%7.2 משטח
המדינה ניתנים לעיבוד חקלאי, מרביתם בעמק הנילוס, בדלתא של הנילוס ולאורך תעלת המים
המתוקים, המובילה מים מהנילוס לתעלת סואץ. לפני כמאה שנה, השטח הממוצע שעמד
לרשותו של כל פלאח מצרי היה ארבעה דונם. לפי נתוני שנת 4102, המספר הצטמצם לכדי
4.0 דונם – שטח שאינו מספיק לצורך פרנסה מחקלאות. הריבוי הטבעי בכפרים גבוה, ולכן
חצי אוכלוסייתם הם ילדים ונוער, המהווים נטל כלכלי על משפחותיהם. בהתאם למסורת
המצרית, הבנים יורשים את קרקע אביהם בחלקים שווים, כך שבמרוצת השנים חלקות הקרקע
המועברות בירושה הולכות וקטנות. הצעירים המוכשרים עוזבים את הכפרים ומותירים מאחור
אוכלוסייה צעירה ענייה וחלשה. כך נוצר מעגל קסמים של עוני, חולי, בערות ונחשלות בקרב
החקלאים המצרים, עד כדי כך שמצרים, שהיתה יצואנית חיטה מרכזית, נאלצת לייבא כיום