22 / 86
20
מאוזנת יותר של מי הנילוס. אולם, מצרים, הרואה באספקת המים חלק מביטחונה הלאומי, דחתה
בכל פעם את היוזמות שנרקמו ולא בחלה בשום אמצעי כדי לאיים על שכנותיה הדרומיות והחלשות
לבל ייגעו במים. כדי להבין כיצד עוצבה מציאות זו נחזור בקצרה להיסטוריה של השימוש במי הנהר.
במרוצת השנים 1981-9591 נחתמו כמה וכמה הסכמים בין המדינות השולטות לבין המדינות
המאפיין העיקרי של כל ההסכמים הוא קיפוח המדינות הדרומיות השוכנות
ששוכנות לאורך הנהר.
ומתן עדיפות ברורה לאלו ששוכנות
)אתיופיה, רואנדה, קניה, קונגו, טנזניה ואוגנדה(
במעלה הנהר
. ההעדפה למצרים ולסודאן היתה בעיקר דאגתה של בריטניה, ששלטה
במורדותיו – מצרים וסודאן
באותה העת במצרים, לכך שגידולי הכותנה שלה במצרים לא ייפגעו מחוסר מים. בריטניה היא
שחתומה מצד המדינות השולטות על רוב ההסכמים. נמנה את החשובים שבהם:
: הסכם בין בריטניה לאתיופיה )הסכם אדיס אבבה(, ובו התחייבה אתיופיה שלא לבנות סכרים
1902
בנילוס הכחול, בימת טנה ובנהר הסובט.
: הסכם בין בריטניה למצרים, ובו נקבע כי מתוך 48 מיליארד המ"ק הזורמים בנילוס מדי שנה,
1929
מכסתה של מצרים תהיה 84 מיליארד, בעוד שסודאן תהיה זכאית ל-4 מיליארד מ"ק בלבד. יתרת
המים המוערכת ב-23 מיליארד מ"ק, זרמה לים התיכון, שכן לא היו סכרים לאגירתם.
טענו המדינות העיליות )מדינות מעלה הזרם למעט מצרים, סודאן
עם תום השלטון הקולוניאלי
ודרום סודאן( שעם תום השלטון פג תוקפם של הסכמים אלו, אך ללא הועיל.
)התקופה הפוסט-קולוניאלית(, חתמו מצרים וסודאן על
בשנת 9591, לקראת בניית סכר אסואן
הסכם חדש, שהגדיל את מכסות המים לשתי המדינות אך בעיקר לסודאן. חלוקה זו קבעה, כי מתוך
48 מיליארד מ"ק מצרים זכאית ל-5.55 מיליארדי מ"ק ואילו סודאן ל-5.81 מיליארדי מ"ק. גם
בהסכם זה לא היתה כל התייחסות לזכויותיהן של יתר מדינות האגן.
גבר הלחץ על מצרים מצד המדינות השוכנות לאורך הנהר בדרישה לחלוקה
בראשית שנות התשעים
שוויונית יותר של מימי הנהר. במסגרת זאת, חתמה אתיופיה על שני הסכמים: האחד )בשנת 1991(
עם סודאן, ובו נקבע כי ייעשה שימוש הוגן במימי הנהר והאחר עם מצרים, ובו הוחלט על מסגרת
לשיתוף פעולה בין המדינות. בפועל, ההסכם שירת את מצרים שנקטה טקטיקה של משיכת זמן.
על אף המדיניות המצרית, המדינות השוכנות לאורך הנילוס לא זנחו את מאבקן. בשנת 9991 הוקם
( שכלל את עשר המדינות השוכנות לאורך הנהר )דרום סודאן
Nile Basin Institute
)
י
NBI
הארגון
הוקמה מאוחר יותר(. הארגון שם לו למטרה לבחון את האופן של הקצאת מכסות המים לכלל
המדינות, אולם מצרים המשיכה למשוך זמן, ובפועל המשיכה לשלוט על מכסות המים. ארגון נוסף
International Confederation for Cooperation on the Nile,
הוקם בז'נבה לאותה תכלית )