21 / 86
19
המשוואה הפשוטה הזאת והרבו לנכס לעצמם את כל "מתנות הנילוס". הסכר החשוב ביותר במצרים
הוא סכר אסואן הגבוה. אגם נאצר שנוצר בעורפו הוא האוגר האופרטיבי העיקרי של המדינה. גובהו
של הסכר – 111 מ', אורכו – 006,3 מ', רוחבו בבסיסו שמתחת למים – 089 מ', ורוחבו בפסגתו –
04 מ'. הסכר מכיל 34 מיליון מ"ק חומרי בנייה ומילוי, ואגם נאצר – כ-751 מיליארד מ"ק. אורכו
של המאגר המלאכותי הזה – 055 ק"מ, רוחבו של האגם במקום הרחב ביותר 53 ק"מ ושטח הפנים
שלו 052,5 קמ"ר. לתחנת הכוח ההידרואלקטרית של אסואן שניזונה ממי המאגר הספק מותקן כולל
של 001,2 מגה-וואט.
לסכר, לאגם שבעורפו, לתחנות הכוח ולכל האובייקטים הנלווים של התשתית ישנם יתרונות
וחסרונות רבים – כלכליים, חברתיים, תחבורתיים, סביבתיים וגאופוליטיים. הסכר הבטיח אספקת
מים לשתייה ולהשקיה בכל חודשי השנה, וכך הציל את המדינה מהבצורות הדו-שנתיות של -3791
2791, של 3891-4891, ושל 1102-2102. ואכן, כמות המים באגם נאצר יכולה להחזיק את מצרים
במשך כשנתיים, גם אם תיפסק זרימתו של הנילוס לחלוטין. בפועל, משחוררים מהאגם מדי שנה
כ-55 מיליארד מ"ק. שפע המים איפשר להרחיב שטחי גידול חקלאיים ולפתח את ענף הדייג באגם
עצמו )כך נמנעו שיטפונות והצפת שדות וכפרים(. זרימת המים האחידה שיפרה את התחבורה
ביבשה ובנהר. תחנת הכוח סיפקה חשמל, אם כי דובר באזור הרחוק ממרכזי האוכלוסייה הזקוקים
לו.
אולם, החסרונות העיקריים ברמה האסטרטגית האפילו על יתרונות טקטיים לא מועטים שהעניק
הסכר למצרים. בשל מיקום האוגר האופרטיבי באזור שהאקלים בו חם ויבש נרשם אובדן של כ-01
מיליארד מ"ק מים בשנה לפחות עקב התאיידות באגם נאצר. במהלך יצירת אגם נאצר הוצפו שטחים
חקלאיים רבים. "תהליך הדישון הטבעי" של עמק הנילוס – הסחף הנילוטי שגרם לפוריות הקרקעות
– נעצר בסכר ונשאר באגם. מאז הוא אינו מגיע לדלתא – דבר הגורם להצטמקותה, להצפתה במי
ים, להמלחתה ולאיבוד פוריותה )סופר וגרוס-לן 8002(. אגירת מי הנילוס מציבה בפני מצרים
סוגיות ביטחוניות וגאופוליטיות. אלו נדונות להלן.
הידרופוליטיקה
הנילוס הוא מקור החיים של 11 המדינות השוכנות לאורכו. על כן, כבר בתקופה הקולוניאלית נחתמו
הסכמים שהסדירו את נושא חלוקת המים בין המדינות. הנהנות העיקריות מהסכמים אלו, בעיקר
בשל האינטרסים של הבריטים ששלטו באזור, היו ועדיין הן מצרים וסודאן. הללו מקבלות כ-%09
ממי הנילוס, בעוד יתר המדינות זוכות להקצאה זעומה של פחות מ-%01.
נוכח תהליכים מתמשכים שכללו את גידול האוכלוסייה בכל המדינות, שינויי האקלים ועלייה ברמת
החיים ולכן בצריכת המים, החלו יתר המדינות לבחון את האפשרות לפתיחת ההסכמים לשם חלוקה