19 / 86
17
קשרים טובים עם מצרים יכולים לספק הזדמנויות לישראל, בתחומים כגון חקלאות מודרנית והשבת
מי שופכין )נושאים שישראל פיתחה בהם מומחיות(, ייצוא אנרגיה מישראל למצרים והשקעות
בתעשייה המודרנית.
מצרים – "מתנת הנילוס"
עד לא מזמן נחשב הנילוס לנהר הארוך ביותר בעולם. ביוני 7002 איתרה קבוצת חוקרים מברזיל את
אחד מיובליו של נהר האמזונס בדרום פרו והוכח שנהר זה ארוך מהנילוס בכ-041 ק"מ. כך או כך,
הנילוס הוא מקור חיים למיליוני בני אדם שמתגוררים בגדותיו ואף הרחק מהן.
מת ויקטוריה. על כן למימיו
ַ
לנילוס שני יובלים מרכזיים, הלבן והכחול. מקורו של הנילוס הלבן בי
שותפות אוגנדה, טנזניה, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בורונדי, קניה, סודאן ודרום
סודאן. הנילוס הכחול מתחיל את זרימתו באתיופיה ומשם ממשיך לסודאן. שני היובלים מתלכדים
בחרטום, בירת סודאן. כ-003 ק"מ צפונה ממנה מתחבר לנילוס המאוחד נהר העטברה, שמקורותיו
באתיופיה. משם זורם הנילוס למצרים בלי תוספת מים, חוצה אותה לאורכה ונשפך בדלתא שלו
לים התיכון. אורכו הכולל של נילוס, על יובליו הרחוקים ביותר הנשפכים לאגם ויקטוריה, עולה
על 008,6 ק"מ. לאורך כ-000,1 ק"מ מהם זורם הנהר במצרים )על אגן ההיקוות של הנילוס ניתן
ללמוד מאיור 6(.
מערכת הניקוז ומשטר הזרימה של הנילוס הם מערכת מורכבת, בין השאר בגלל הימצאותם של
מקורות הנילוס באזורי אקלים שונים. מקורו של הנילוס הלבן באזור אקלים משווני, שיש בו
משקעים כל עונות השנה, ואילו הנילוס הכחול נמצא תחת השפעות גשמי המונסון, שיורדים
באתיופיה מיוני עד אוקטובר. חשוב להדגיש כי מקורם של כ-%09 ממי הנילוס ויותר מ-%59
מהסחף של הנילוס נמצאים באתיופיה. לצד הגורמים המזינים את הנילוס חשוב להזכיר את אלה
שמצמצמים את כמויות המים אחרי שכבר הגיעו לנהר: חלחול ובעיקר התאדות. על כן ספיקת המים
בנילוס המאוחד אינה שווה בכל חודשי השנה. מים רבים זורמים בו מאוגוסט עד אוקטובר. השפל
בזרימה נמדד בעיקר באביב – בחודש אפריל. מדידות העבר מלמדות, כי הספיקות של הנילוס לא
התאפיינו ביציבות. ספיקתו השנתית הממוצעת שנמדדה באזור אסואן קרובה ל-58 מיליארד מ"ק.
עם זאת, היו שנים בהן היו מקרים קיצוניים למשל ספיקה שנתית של 731 מיליארד מ"ק )שנת
7981(, ומנגד שפל של פחות מ-04 מיליארד מ"ק )שנת 4891(.
כדי לנצל את המים ביעילות כל עונות השנה ובו בזמן להימנע מהצפות לא רצויות, לשמור על המים
למקרה בצורת ואף להפיק מהם אנרגיה זולה, יש לאגור אותם ולשחרר בהדרגה על פי הצורך. לכך
נועדו סכרים ואגמים שנוצרים מאחוריהם. המצרים היו הראשונים באזור אגן הנילוס שהבינו את