פיתוח בסביבה ימית

13 / 36

12
היציאה אל הים, אל מרחב ששטחו )בתחום הטריטוריאלי של המדינה( כשטחה של מדינת ישראל
כולה, תאפשר להעביר תשתיות לאומיות זוללות מרחבים ומסוכנות, כמו תחנות כוח, מערכות
אחסון, מתקני התפלה, תחנות כוח על ידי רוח, מתקני זיקוק ואחסנת נפט, טיפול בגז, שדות תעופה
מקומיים )כשדה דב וחיפה( ובינלאומיים )כמו בקובה, יפן( הרחבת נמלים ומתקני צבא ובעיקר אילו
של חיל הים. אם וכאשר שלב בנייה זה יוכתר בהצלחה, יהיה מקום לחשוב על תכנון ערים צפות
ועוד )וייס 4102(.
אבל אסור לנו לשכוח, בישראל אין חופי ים מפורצים כמו ביפן והונג-קונג. חופי ישראל פתוחים
לים הסוער מאוד בחורף ועל כן יש לחפש תשובות מקוריות למציאות אקלימית-גאוגרפית המיוחדת
לנו. לישראל חסרים חומרי גלם למילוי מאות ואלפי דונמים הנחוצים לכל השימושים שנזכרו. יש
לחפש תשובות טכנולוגיות וארכיטקטוניות כחלופה לחוסרים אלו )וייס 4102(.
סוגיית טווחי הבנייה מהחוף
לסוגיית מרחק הבנייה מן החוף יש להתייחס במספר היבטים:
– יש להבדיל בין מיקום מתקני תשתית לבין פיתוח אורבני בסביבה ימית. את היבט תפקודי
מיקומם של מתקני התשתית ראוי לקבוע הרחק מקו החוף, מעבר לקו האופק. כאשר פיתוח אורבני
מתבקש שיהיה קרוב לחוף בסמיכות לאזור האורבני היבשתי.
- נושא מרחק הבנייה של האיים המלאכותיים מהחוף הוא נושא רגיש בעיקר בגלל היבט סביבתי
הפגיעה הסביבתית בקו החוף )הרחבה אצל וייס 4102(. הפתרונות הטכנולוגיים שיפורטו להלן
מאפשרים למקם את האיים המלאכותיים הללו בלב ים, הרחק מעבר לקו האופק. כך, ההשפעות
הסביבתיות על זרימת המים והסעת החול לא רלוונטיות.
- השימוש בטכנולוגיות המילוי )הרחבה אצל וייס 4102( מחייבות את בניית האיים היבט טכנולוגי
המלאכותיים על מדף היבשת בטווח ראייה מהחוף. זוהי אחת הסיבות, להוציא סוגיית השימוש
בחומר המילוי, מבניית איים מלאכותיים לתשתיות לאורך החוף הישראלי. ההצעות שיפורטו להלן,
ומפורטות גם אצל בורט )4102( מאפשרות בניית איים מלאכותיים, ללא חומר מילוי, שמיקומם
המרחבי אינו תלוי בעומק הקרקעית ובמשטר הגלים, ומאפשרים את מיקום המתקנים הימיים
הרחק מעבר לקו האופק.