החברה החרדית בישראל

הסכמים והסדרים בין החרדים לממשלות ישראל: מסמך הסטטוס קוו

ביטוי למתח הרב ולמאבקי הכוחות בין ההנהגה הציונית לחרדים הופיע ערב הקמת המדינה, אז

שלח בן גוריון לראשי אגודת ישראל מסמך שאושר על ידם ועל ידי הסוכנות היהודית ביוני 7491

ונתפס כמסמך מחייב. מסמך זה, הידוע בשם "מסמך הסטטוס קוו" (בענייני דת ומדינה), נחתם על

רקע החשש כי אגודת ישראל תתנגד להקמת המדינה. במסמך נקבע כי המדינה החדשה לא תהיה

תאוקרטית, אך תקיים יחסים עם הדת היהודית בארבעה תחומים (לוי 8991; פונד 9991):

1 1 .

שבת – יום המנוחה השבועי של כלל התושבים.

2 2 .

כשרות – פיקוח ושמירה על הכשרות במוסדות הממלכתיים של המדינה.

3 3 .

דיני אישות – אוטונומיה משפטית (יחידה) לבית הדין הרבני בענייני גירושין ונישואין.

4 4 .

חינוך – אוטונומיה מלאה לכל הזרמים בחינוך, ובכללם לזרם החרדי, עם הקפדה על הכללת

מספר מצומצם של מקצועות חובה (לימודים כלליים): היסטוריה, מדעים ועברית, שלא נלמדו

בחינוך החרדי.

אישורו של מסמך הסטטוס קוו, שהתקבל ככלי להסדרת נושאי מחלוקת בתחום הדתי בחברה

מפולגת בעלת שסעים חברתיים ופוליטיים עמוקים, איפשר לנציגי אגודת ישראל להשתתף

בבחירות לכנסת הראשונה ואף "לשבת" בקואליציה. אולם, ככל שחלפו השנים, כך הלך ונתפס

המסמך, שנולד בחיפזון במטרה להשיג תמיכה כללית להקמת המדינה, כבלתי רלוונטי לא רק בציבור

החילוני אלא גם בקרב החרדים. ככל שגדל כוחו הפוליטי והמספרי של הציבור החילוני, כך נדרשו

גבולות הסטטוס קוו להשתנות והועלתה בתוקף הדרישה להפריד את הדת ומוסדותיה מהמדינה,

דרישה שהיא בבחינת התממשות כל פחדיה וחששותיה של ההנהגה החרדית. בה במידה, לגידול

האוכלוסייה החרדית והדתית נודעו השפעות על גבולותיו וגמישותו של הסטטוס קוו. כך למשל,

ביוני 1102 הועלתה ההצעה לשנות את נוסח תפילת יזכור לחללי לצה"ל מ"יזכור עם ישראל" בעל

הצביון הכללי ל"יזכור אלוהים", שצביונו דתי. ההצעה הוגדרה ככפייה דתית ועוררה התנגדות רבה

בקרב הציבור וארגונים רבים, אך גם לתמיכה מצד מי שראו בה ראויה ומשקפת את רצון העם ורצון

חיילי צה"ל. אבל הדוגמה הבולטת ביותר היא הגידול במספר בחורי הישיבות הפטורים משירות

בצה"ל. כשניתן הפטור לבני הישיבות ב-8491, במסגרת הסדר "תורתו אמונתו", נכללו בהסכם 004

בחורי ישיבה בלבד – מספר זעום לכל הדעות, והחברה הכללית התמודדה עמו. בשנת 8691 עמד

מספר בני הישיבות שדחו את שירותם הצבאי על 007,4. בשנת 8891 הגיע מספר דחויי השירות

לכ-000,81 בחורים. בשנת 5991, היו 000,42 בני ישיבות פטורים משירות במסגרת הסדר "תורתו

אומנותו". נכון לסוף שנת 6002, עמד מספר בני הישיבות שנמנו על הסדר "תורתם אומנותם" על