החברה החרדית בישראל

לימוד התורה – נדחו מבחינה חברתית על ידי האשכנזים והיו קרקע פורייה להתבדלות מהם. אולם

עוד קודם להתהוות זרם מרכזי זה התפתח בארץ ישראל חוג מזרחי-חרדי שמוצאו בגרעין עולים

מסורתיים שהגיעו לירושלים מבגדד ומחלב בתקופת המנדט. חוג זה, שנחשב לחרדי קיצוני, חידש

את ישיבת "פורת יוסף" והפך אותה ממדרש ספרדי קטן לישיבה חרדית ספרדית גדולה בדומה

לישיבות האשכנזיות (גרליק 2002; ליאון 3002, 0102; פרידמן 1991).

שתי קבוצות נוספות שבנו את הזרם החרדי-מזרחי הן האחת, בוגרי מערכת החינוך הממלכתי-דתי,

שאמנם רבים מהם לא הפכו לחרדים, אך דתיותם עוצבה על פי הדגם האורתודוקסי המזרח-אירופי;

והאחרת, תנועת תשובה המורכבת מיחידים, מכוללים ומישיבות המתערבים בחיים החברתיים

והתרבותיים באזורים המאוכלסים על ידי יוצאי ארצות המזרח. לחרדים הספרדים אין קהילה דתית

מוגדרת ואין הנהגה ברורה. זוהי בעצם קהילה חברתית המתקיימת בין קבוצות חרדיות שונות שאינן

סגורות, כגון קבוצות ברסלביות שונות, חסידויות חב"ד, ישיבות שונות של מזרחיים או רבנים

כריזמטיים (דשן 4991; ליאון 3002, 0102).

בסוף שנות השבעים התחילה שכבה של אברכים מזרחים להתגבש ולעשות למען מקומם בעולם

החברתי והפוליטי של ישראל (דשן 4991; ליאון 3002, 0102). בתחילה היו אלה יוזמות מקומיות

של כל אחת מאותן קבוצות שהרכיבו את המזרחיות החרדית, אולם בעקבות אלו באה ההתארגנות

הארצית של ש"ס, שהתגבשה כמפלגה של "בני תורה", זכתה לתמיכתו של הרב ש"ך ובראשה

הועמדה "מועצת חכמי התורה" בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף (טסלר 3002; ליאון 0102; פרידמן

.)1991

קפלן (3002) ואחרים מדגישים שיש להבחין בין ש"ס כתנועה פוליטית, חברתית וחינוכית לבין

החרדיות המזרחית כתופעה תרבותית וחברתית. לדעתם, ש"ס אינה אלא חלק ממערכת רחבה יותר

של עולם תרבותי וחברתי של יוצאי ארצות האיסלאם (לופו 4002א). המתח העדתי שהתפתח

במרוצת השנים בין החרדים הספרדים לאשכנזים עודד את היווצרותן של שכונות חרדיות-מזרחיות

נפרדות והוביל להקמת ישיבות, כוללים, מרכזי לימוד ומרכזי שירותים נפרדים. גם כיום קיים מתח

הלכתי וחברתי בין הספרדים לאשכנזים, המוצנע לרוב על ידי שני הצדדים.

. זרם שהתחיל לפרוח בשנים האחרונות, ומשקלו בכלל החברה החרדית

חרדים לאומיים (חרד"לים)

מוערך כיום בכ-%7. מוצאה של התנועה בבית מדרשו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובמוסדות

הרב קוק ובראשם ישיבת מרכז הרב שבירושלים ושלוחותיה. החרדים הלאומיים מאופיינים בנטייה

להקצנה פוליטית ונחשבים לבעלי דעות ימניות קיצוניות. מיוחסת להם דבקות בתורה והקפדה

יתרה על קיום מצוות. הם ניכרים בהתעקשותם לטפח תרבות יהודית בדלנית, שאינה שואבת את

השראתה ואת רעיונותיה מתרבויות אחרות. מנהיגיהם הם ראשי ישיבות לאומיות בירושלים ומעבר