החברה החרדית בישראל

3 3 .

: אופיה של החברה החרדית שמעודד הסתפקות במועט מקל על

מבנה החברה והתבדלות

הקושי לכלכל את התא המשפחתי החרדי. בלא תכונה זו הוא היה נדון לכליה או שהיה חייב

לשנות את אורחות חייו. כמו כן בחברה החרדית קיים מערך תמיכה קהילתי המסייע לתפקודו

ובנייתו של התא המשפחתי.

כל אימת שמתרחש שינוי באחד הגורמים הללו, משתנים גם דפוסי הפריון של החברה החרדית.

ואולם, עד כה השינויים שהתרחשו בשנים האחרונות היו אטיים, והשפעתם על שיעור הפריון

הגבוה עודנה נמוכה. ביטוי למגמות התמתנות בחברה החרדית ניתן לראות בגיל הנישואין החציוני,

שאמנם נותר נמוך מאוד בחברה החרדית כיום (12 לגברים ו-02 לנשים), אך עלה בהדרגה ב-02

השנים האחרונות בשנתיים בקרב שני המינים. לשם השוואה, בקרב כלל האוכלוסייה היהודית גיל

הנישואין החציוני בשנת 9002 היה בקרב גברים 3.72 ובקרב הנשים 3.42 (טבלה 9) (חליחל 1102).

: האוכלוסייה החרדית בישראל, לפי תכונות דמוגרפיות נבחרות

טבלה 9

מדדים נבחרים

חרדים

כלל ישראל

אוכלוסיית החרדים (הלמ"ס 1102)

587-008 אלף

5.7 מיליון (1102)

קצב גידול האוכלוסייה בממוצע (3002-9002) (פרידמן ואחרים 1102)

)2009( 1.8%

שיעור הפריון (חליחל 1102)

6.5

%83.2 (שם)

גיל חציוני (לפי מפקד האוכלוסין לישראל 8002)

)2009( 29.3

יחס גברים נשים – כלל האוכלוסייה החרדית (פרידמן ואחרים 1102)

נשים: %1.15

גברים:%9.84

נשים: %5.05

גברים: %5.94 (1102)

ממוצע נפשות למשק בית (פרידמן ואחרים 1102)

5.23

)2009( 3

% ילידי הארץ (שנתון סטטיסטי לישראל 0102)

82%

%06 (שם)

(הלמ"ס 1102, סקר חברתי 9002)

₪ 2,000

% המשתכרים עד

78.1%

%7.63 (שם)

צפיפות דיור ממוצעת (לחדר) (מבוסס על ממוצע בערים החרדיות לפי

הלמ"ס 8002)*

1.4

)2008( 0.89

דירוג חברתי כלכלי ממוצע (לפי אשכולות)

4‑1

6‑5

* הנתון העדכני האחרון בנוגע לצפיפות הדיור במגזר החרדי התפרסם במסגרת מפקד האוכלוסין לשנת 5991 ועמד

על 4.1 נפשות לחדר. כל הנתונים המתייחסים לכלל ישראל מוצאם מנתוני הלמ"ס, ממבחר שנתונים. נתונים שצוין

לאחריהם "שם" מתבססים על אותו המקור המתייחס לאוכלוסיית החרדית.

התפתחות המרחב החרדי בישראל: הגירה ותפרוסת

היווצרות המרחב החרדי בישראל התחילה בשלהי המאה ה-81, עם עלייתם ההדרגתית לארץ

ישראל של אלפי חסידים ומתנגדים ובני משפחותיהם ממזרח אירופה וממרכזה. חסידים מתלמידי

הבעל שם טוב הגיעו לארץ בשני גלים (ב-7471 וב-7771) והתיישבו בעיקר בצפת, בירושלים

ובטבריה. בשלהי המאה ה-81 ובעיקר במשך המאה ה-91 עלו לארץ מליטא מאות מתלמידי ר'

אליהו בן שלמה זלמן, המכונה הגאון מווילנה (הגר"א), והתיישבו אף הם באותן הערים וגם בחברון