החברה החרדית בישראל

117

כוח העבודה החרדי נותר כיום ריכוזי. בקרב הנשים החרדיות המועסקות, %1.46 עובדות בתחום

החינוך, כ-%01 עובדות בתחום הבריאות, הרווחה והסעד, כ-%51 בתחום המסחר הזעיר והנדל"ן

והיתר בשאר ענפי התעסוקה. כלומר, כ-%09 מהנשים החרדיות מועסקות בשלושה ענפי כלכלה

עיקריים. בקרב הגברים החרדים הריכוזיות התעסוקתית פחות מובהקת, אך גבוהה ביחס לשאר

המועסקים הישראלים. %82 מועסקים בתחום החינוך, כ-%33 עוסקים במסחר, בשירותים ונדל"ן,

כ-%7 בתחום הבריאות והרווחה והיתר בשאר הענפים. כלומר גם כאן, כ-%07 מהחרדים מועסקים

במספר מצומצם של תחומים. ריכוזיות זו צפויה להשתנות ולהתאזן ככל שיותר ויותר חרדים ייכנסו

לשוק העבודה וירכשו השכלה מקצועית ואקדמית (נתוני הסקר החברתי 8002; מלחי 8002).

סיכום

בעשורים האחרונים, בתהליך אטי אך עקבי, עטתה על עצמה החברה החרדית את מדי העבודה ויצאה

אל שוק התעסוקה. תהליך זה מקורו בעידוד ובתמיכה ממשלתית מסיבית שהחלה בשנות התשעים,

ובביקורת ציבורית חריפה שהאשימה את החברה החרדית בטפילות ובפגיעה בחוסנה הכלכלי של

המדינה (אילן 0002). אולם הגורם העיקרי לשינוי בהתנהגות התעסוקתית בקרב החרדים טמון

דווקא בהפנמה מצדם, כי הם לא יוכלו עוד להתקיים מתמיכות, מפרנסות אוויר, מנדבות ותרומות

וממפרנס יחיד בתא המשפחתי. המציאות הכלכלית בישראל אילצה את החרדים להתאים את עצמם

לחוקי הכלכלה המודרנית בישראל וליוקר המחיה המתבטא ברוב תחומי החיים (גוטליב 7002;

משרד התמ"ת 0102; פוגל ופרידמן 6002). עם זאת אסור להציג את כל המגזר החרדי כעני. גם בו

ישנה חלוקת הון בלתי מאוזנת בין עניים ועשירים הבאה לידי ביטוי גם במישור הגאוגרפי-מרחבי,

וכן מתפתחת בו אט אט שכבת מעמד ביניים כלכלית וחברתית (זיכרמן וכהנר 2102).