Background Image
Next Page  124 / 162 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 124 / 162 Previous Page
Page Background

123

כזאת. בעקבות לחץ מסיבי, לעתים אלים,

מצד קהילות חרדיות בירושלים, בבני ברק,

בבית שמש ובמקומות נוספים הסכימו חברות

ציבוריות ופרטיות ליצור הפרדה מגדרית בתוך

האוטובוס. לפי דוח עמותת חדו"ש (חופש דת

ושוויון) משנת 0102, בישראל מתקיימות מדי

יום 005,2 "נסיעות הפרדה" (חדו"ש, 0102/20)

(תרשים 12). נסיעות אלו מרוכזות ב-36 קווי

מהדרין רשמיים, ומתוכם כ-65 קווים בין-

עירוניים הפועלים ב-03 יישובים בארץ. רוב

37

20 18

13 10 10

0

5

10

15

20

25

30

35

40

מספר הקווים

דרום

הארץ

אשדוד

צפון

הארץ

בית"ר

עילית

בני ברק

ירושלים

: קווי ההפרדה בישראל לפי יישובים

תרשים 12

ואזורים, 0102, מקור: אילן 0102. תמונת מצב:

005,2 נסיעות הפרדה ביום. ירושלים: חדו"ש

קווי המהדרין מגיעים לירושלים (73) ולבני ברק (02) ובחזרה, אך גם ליישובים אשדוד (01), ביתר

עילית (81), צפת, חיפה ופתח תקוה. כל הקווים שנכנסו לביתר עילית ושיצאו ממנה בשנת 0102

היו קווי מהדרין (אילן 0102).

בעיני הציבור החילוני, הסכמת החברות הציבוריות לדרישת החרדים בעניין התחבורה נתפסה ככניעה

וכאיום על ערכי הדמוקרטיה וכפגיעה בזכויות הנשים ובזכויות הציבור החילוני. חברי כנסת, אישי

ציבור ותושבים חילונים קבלו נגד הפעלת קווי המהדרין, לא רק בשל הנהגת ההפרדה המגדרית אלא

גם בשל תעריפי הנסיעה הנמוכים בקווים אלה (הטבה המוענקת לחרדים כדי שישתמשו בהמוניהם

במוצר, בעיקר בנסיעות בין-עירוניות). הסכמתן של חברות ציבוריות גדולות כדן ואגד לדרישת

החרדים לבצע הפרדה מגדרית יש בה משום עדות לכוחם הכלכלי והפוליטי הרב של החרדים – הם

נתפסים כפלח שוק הולך וגדל שיש להיענות לצרכיו הייחודים ולהתאים את השירות לדרישותיו

(הראל ושנרך 3002).

כל עוד קיימו החרדים את מנהגיהם הדתיים במרחב הפרטי שלהם, לא דרש הציבור הכללי לבטל

את ההפרדה המגדרית שהם נוקטים מאז ומתמיד. אולם, משעה שהחרדים חדרו למרחב הכללי

והם מבקשים להנהיג בו את סדריהם וחוקיהם, נשמעים קולות אחרים. כך קרה, שכסטודנטית

באוניברסיטה העברית שאחרי עלותה לאוטובוס התבקשה לשבת בסופו עם הנשים, סירבה לדרישה

והקימה מהומה. מקרים דומים אירעו בבית שמש ובבני ברק, אך בעיקר בירושלים. המתח הרב שנוצר

בין ניסיון החרדים בירושלים להחיל את מנהגיהם על המרחב הכללי לבין רצון האוכלוסייה הכללית

לשמור על צביונה הליברלי והחילוני של העיר הובילו לעימותים, להפגנות ולדיונים תקשורתיים

ופוליטיים, עד שבסוף התערב בג"ץ (כהנר 9002; רימלט 3002; צוובנר 1102).