במלכודת הרדיקליות באקדמיה

יסלחו לי כותבי המסמך, אך כפי שאני מראה בכל הספר, אין לנו "שיח" עם השמאל

הרדיקלי, אין שם יושר אינטלקטואלי וחתירה לאמת – לא ולא! בעקבות הסערה הציבורית

סביב מסמכי "אם תרצו" ו"המכון לאסטרטגיה ציונית" וגילוי הדעת של ארגוני הסגל של

המורים, ובעיקר בעקבות ההשתלחות של מומחי הרעש באקדמיה, מובא כאן מכתבי

המקורי לעיתון "הארץ", שנשלח ביום 01.8.82:

להפסיק עם הצביעות – השמאל הרדיקלי הוא אכן איום על האקדמיה

הישראלית

עייפתי מהצביעות הרבה שאני מוצא בכתבות הרבות שנכתבו בשבועות האחרונים בעיתון,

המגינות על השמאל הרדיקלי והכול בשם החופש האקדמי, חופש היצירה והשיח. בידי

הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, עוינת את ישראל

היהודית-ציונית וחותרת ללא לאות להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה", בכל האמצעים

הכשרים והלא-כשרים, כשגם אינטרסים אישיים צצים בעשייתם, פה ושם.

שלושה חודשים לפני שפרשת "אם תרצו" עלתה לכותרות פניתי במכתב ארוך ומפורט

לרקטור אוניברסיטת חיפה ובו גוללתי בפניו בפרטים, כולל שמות אנשים, תאריכים,

מקומות, נושאים... של עשרות כנסים שאורגנו על ידי סגל מהשמאל הרדיקלי בקמפוסים.

המשתתפים הם "משלהם" (או מרביתם "משלהם"), והמכנה המשותף לנושאי הכנסים הוא

"השחרת פניה של ישראל" (קוראים לזה "חופש ושיח אקדמי"!).

הבאתי בפניו דוגמה של ספרים שנכתבו על ידי חבורה זו בלבד. הביבליוגרפיה גם היא

רק משלהם והנושאים כאמור, רק השחרת פניה של ישראל, גם אם לשם כך צריך לעוות

את המציאות, תוך הפגנת בורות בנושאי יסוד. והכול עטוף בעברית נמלצת ושחצנות של

ידענים.

הבאתי לפניו דוגמאות וטכניקות של אישרור דוקטורט, אך באמתחתי גם חומרים על

אישורי תזות מ"א ועליות בדרגה של חברי הקבוצה. טוב עשה "המכון לאסטרטגיה

ציונית" שהראה את הדיפוזיה של פעילות "החבורה" והשתלטותה האטית אך המתמדת

על האוניברסיטאות ועל מכללות, על מחלקות כמו סוציולוגיה ומשפטים בתל אביב

ובירושלים ועל כמה מרצים בחיפה (בחינוך, משפט, חברה ורוח).

אין שום צורך לעבור על סילבוסים ולעקוב אחר מה שנאמר בשיעורים. לא זו הדרך – די

לקרוא פרסומים בכתבי עת וספרים, להשתתף בכנסים שאורגנו על ידי חבריהם, לקרוא

חוות דעת שלהם האחד על חברו וקיבלתם תשובה ברורה וחדה במי אנו עוסקים.