הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה

חוקרים בתחום יחסי צבא וחברה נוהגים להדגיש את ההשלכות החברתיות הרבות על

החברה הדרוזית הנובעות ממדיניות זו. בעיני חלקים נרחבים בחברה הישראלית רווחת

ההנחה, ששירותם של הדרוזים בצה"ל מעניק להם מעמד של אזרחות מלאה ושווה לזו של

האוכלוסייה היהודית, מעין כרטיס כניסה לחברה הישראלית, השונה ממעמדם של המיעוטים

הלאומיים האחרים, שאינם משרתים בצבא. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ביחס של אהדה

Horowitz and

ונכונות רבה יותר לשלב אותם במוסדות המדינה (כהן 6991; כשר 2002;

). הדרוזים מצידם נוהגים להדגיש את נאמנותם ותרומתם למדינה

Kimmerling

1974

ואת רצונם להשתלב בה ולזכות בשוויון מלא בחלוקת המשאבים בהשוואה לאוכלוסייה

היהודית. דבריו של תא"ל חסון חסון, המכהן בתפקיד המזכיר הצבאי של נשיא המדינה

שמעון פרס, שנאמרו בראיון עם המחבר, מהווים דוגמא חשובה לכך ומציגים גם את הצורך

בחיזוק הקשר, בין היתר בדרך של שינויים הנדרשים משני הצדדים:

צריכים לזכור שהדרוזים סייעו באופן משמעותי להקמת המדינה בזמן שלא ניתן היה לחזות

את התוצאות, וממשיכים גם כיום כשאחוז גבוה מהנוער הדרוזי מתגייס לצה"ל ומתנדב

לשרת ביחידות הקרביות, באופן המוכיח יותר מכל את נאמנותה המוחלטת של העדה

למדינה. כל זה נובע מהיחסים הטובים של הערכה וכבוד הדדים הקיימים בין הדרוזים לעם

היהודי במשך אלפי שנים. הפנינה הייחודית במזה"ת ושמה ישראל, הצליחה באופן מרשים

להפוך למדינה מובילה בתחומים רבים בזירה הבינ"ל. כאשר הדרוזים מהווים חלק בלתי נפרד

מהביטחון הלאומי של המדינה ומשתלבים בכלל תחומי החיים, תוך נכונות רבה מצד המדינה

לתרום ולסייע לעדה. יחד עם זאת, על המדינה לעשות יותר בכדי לחזק את הבסיס הכלכלי

והחברתי של העדה בתחום התשתיות, התעסוקה והחינוך. מנגד, על העדה לבנות חזון

לשנים הבאות אשר יעלה בקנה אחד עם השינויים החלים בישראל ובעולם, בדגש על תחומי

המדע והטכנולוגיה. קונקרטית, על הנוער הדרוזי לתעל את היכולות האישיות, את אומץ

הלב והנכונות להשקיע ולתרום על מנת לפרוץ מסגרות, כדי להשתלב בצמרת הכלכלית,

הפוליטית והחברתית. כל זאת, תוך שמירה על המסורת, הערכים והשורשים העמוקים של

העדה הדרוזית (0102.8.1).

ואולם, בשנים האחרונות נשמעות בקרב העדה יותר ויותר קולות של אי-שביעות רצון

מיחס המדינה אליהם, ואף קולות של מחאה, המלמדים שהדרוזים אזרחי ישראל אינם

מסתפקים באהדה שהם זוכים לה ודורשים תמורה ממשית על נאמנותם למדינה ובפרט על

שירותם בצה"ל. הם יוצאים בתדירות הולכת וגדלה בהצהרות ומקיימים הפגנות נגד מדיניות

הממשלה, בטענות לקיפוח ולאפליה. כל אלה מלמדים על מגמה של הקצנה שמעלה תהיות

לגבי עתיד מערכת היחסים הטובה השוררת ביניהם לבין המדינה. יתר על כן, מגמות אלו

משתלבות עם תהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים בזירה המקומית והגלובלית ויוצרות

תשתית ממשית לאפשרות של שינוי ביחסם של בני העדה למדינה, על אף המחסומים

שמציבה ההנהגה הדתית, החוששת לא רק מפני השפעה של תרבות זרה אלא גם למעמדה.