הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מבוא

בנימה אישית

ספר זה הוא פרי התעניינות הנמשכת זה יותר משלושה עשורים בעדה הדרוזית, שהיא

לכל הדעות אחת מקבוצות האוכלוסייה המעניינות בחברה הישראלית. סקרנותי התעוררה

בתחילת שנות השמונים וגברה במהלך שירותי בצה"ל ובפרט כאשר שירתי כשבעה חודשים

רצופים בלבנון, בעיצומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם. בתקופה זו, כרבים אחרים,

עקבתי בדאגה אחר הדילמה שעמה התמודדו הדרוזים בישראל בנוגע לאופי הסיוע שעליהם

להגיש לאחיהם בלבנון שהיו במצוקה וביקשו את עזרתם. התבוננתי בהם בהערכה רבה על

אומץ הלב והתבונה שבהם הם השכילו להתמודד. בסופו של דבר הם העדיפו את חובתם

החוקית והמוסרית כלפי מדינת ישראל על פני חובתם הדתית להגיש עזרה לאחיהם בלבנון.

ההערכה שבה זכו ההנהגה הדרוזית על החלטתה האמיצה, ובפרט החיילים והקצינים מבני

העדה שהמשיכו לבצע את המשימות שהטיל עליהם צה"ל, ובהן משימות מבצעיות נגד

כוחות אויב שנמנו עמם דרוזים, הייתה מהולה בחששות כבדים לגבי עתיד היחסים עם

קבוצת אוכלוסייה ייחודית וחשובה זו. אף שהעדה הדרוזית, רובה ככולה, הגישה לדרוזים

בלבנון בעיקר סיוע הומניטרי, היה קשה להתעלם מן הקולות האחרים שנשמעו בקרב רבים

מבני העדה בדרישה לצאת ללבנון ולהילחם לצד אחיהם שזעקו לעזרתם, כפי שהם נדרשים

על פי דתם. יש להדגיש את חשיבות ההחלטה, מאחר שהעיקרון הדתי של האחווה בעת

מצוקה ("ח'פד אלאח'ואן"), המקודש לבני העדה נפגע במידה מסוימת במלחמת אזרחים

זו. המחלוקת סביב הדילמה שפילגה את העדה חידדה את השאלות לגבי עתיד מערכת

היחסים הטובה השוררת בינם לבין מדינת ישראל והבהירה עד כמה היא מורכבת ושברירית.

למעשה, הוצפה בכך שאלת האמון בנאמנותן של קבוצות מיעוט לאומי למדינה, שעמה

מתמודדת במידה זו או אחרת כל מדינה. לגבי ישראל, עניין זה הוא בעל משמעות מיוחדת

בגלל מצבה הביטחוני ובהתייחס למאפייניו הייחודיים של אזרחיה בני המיעוט הדרוזי.

כדי לסייע לקורא בהבנת עולמם המיוחד של הדרוזים בישראל בחרתי לפתוח בסקירה

תמציתית של כמה סוגיות שיש בהן כדי לתאר מאפיינים בסיסיים על בני העדה במציאות

הישראלית, תוך שילוב התיאור הסיפורי עם המחקר האקדמי, היוצרים להבנתי תמהיל

מעניין. על רקע השינויים והתמורות שחלו בחברה הישראלית והדרוזית, העלאת עמדות

של בני העדה במגוון נושאים שחלקם מוצגים בספר זה לראשונה, מאפשרת הצצה מעניינת

אל עולמם ולעתים גם אל צפונות לבם. המאפיינים של העדה ובמרכזם היותם מיעוט נרדף

שפיתח אצלם נטייה שלא לגלות את דעותיהם כדי לא לפגוע ביחסיהם עם השלטונות,

מעניקים לכך משמעות נוספת.