121 / 263
119
הדרוזים – בין עדה לאום ומדינה
ההבחנה בין מי ששירתו בצבא למי שלא שירתו יוצרת שסע חברתי ומוקד למתחים בין
קבוצות האוכלוסייה. בישראל, הדבר אף מבליט לעתים שסעים אחרים הקיימים בחברה,
בפרט בין האוכלוסייה היהודית למיעוט הערבי.
תחום אחר המושפע מהמאפיינים של השירות בצבא הוא המגדר. הצבא, באמצעות
חלוקת עבודה מגדרית ומבנה כוח מגדרי, מחזק ומנציח תפיסות לגבי הבדלים בין קבוצות
אוכלוסייה שונות, כמו התפיסה שתפקידן של הנשים הוא לשמש עזר לגברים שאמורים
לעסוק במעשה המלחמה. הצבא גם מאפשר לגברים ששירתו בצבא לצבור הון חברתי
וסמלי, המקנה להם יתרונות על פני אלה שלא שירתו (בן-ארי ולוי-שרייבר 1002).
תהליכי השתלבות של חברי המיעוט הלאומי בצבא ובחברה, ביוזמתם, עשויים לנבוע
משיקולים שונים ובמרכזם גישה עקרונית של השתלבות או היפרדות. הביטויים המעשיים
של רצונות אלה עשויים להיות גלויים או נסתרים. לדוגמה, דרישה של בני המיעוט הלאומי
לשרת ביחידות נפרדות בצבא או לקבל מגורים נפרדים עשויה לנבוע לא רק משאיפתם
לשמור על המאפיינים הייחודיים שלהם, אלא גם מהרצון ליצור מוקדי כוח והשפעה, לצורך
השתלבות או לצורך היפרדות. במילים אחרות, המאמץ של חברי קבוצת המיעוט הלאומי
להשתלב במוקדי הכוח בחברה ובמוסדות השלטון יכול להיות מונע מרצונם לסייע לתהליך
השתלבותם החברתית, אך גם מרצון לשפר את היכולות שלהם להיפרד מהמדינה ולהגשים
את השאיפות המדיניות שלהם. מבחינת המדינה, מדיניות זו עשויה לנבוע מרצון לאפשר
להם תנאים נוחים יותר בעת שירותם הצבאי, ובה בעת להגביר את הפיקוח עליהם.
ההשפעה של מידת האמון בנאמנותם של בני המיעוט הלאומי על מדיניות גיוסם לצבא
ושילובם במוסדות השלטון יוצרת קשר וזיקה בין שתי מערכות ציבוריות אלו: מאפייני
השתלבותם בצבא במובן של תהליכי אינטגרציה, אם הם "אופקיים" או "אנכיים", עשויים
להביא לתהליכים דומים עקב ההשפעה בין השתלבותם בצבא להשתלבותם בחברה
ובמערכות השלטון, בעיקר כתוצאה ממעבר "מחסום הנאמנות", כלומר מעצם שירותם
בצבא ומנטייה לתגמל אותם על תרומתם לביטחון המדינה. ההנחה שעומדת בבסיס
גישה זו היא, שאם מידת נאמנותם למדינה מספקת כדי לשלבם בצבא, כי אז די בה גם
לשילובם בגופים האזרחיים. לעומת זאת, השתלבותם במוסדות השלטון עשויה להשפיע
על מדיניות גיוסם לצבא, באותם מקרים שהם שותפים או משפיעים על תהליך קבלת
ההחלטות. לשאיפות מדיניות של חברי המיעוט הלאומי, במובן של רצון להקים מדינה
עצמאית, השפעה רבה על יחסי הגומלין ביניהם לבין המדינה. עוצמת ההשפעה מותנית
בין היתר באופן ששאיפות אלו באות לידי ביטוי ובמידת הסבירות למימושן. יש להניח
שהמדינה תגלה יחס שונה כלפי בני מיעוט לאומי שאמנם שואפים בסתר להקים מדינה
אך הסיכוי למימוש שאיפתם קלוש, מאשר לבני מיעוט לאומי שמצהירים על כך בפומבי,