הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל

המדינה והחברה הישראלית מפלים לרעה את הדרוזים כמעט בכל התחומים. האפליה היא

ברורה וגלויה לעין. אין הסבר רציונלי לכך ובכל אופן אנחנו לא יודעים, אבל זו עובדה

מצערת שהמדינה נוהגת כלפי הדרוזים בכפיות טובה... ההשוואה שהמדינה עושה בתחומים

מסוימים בין הדרוזים לערבים, גם בגלל חוסר היכרות והבנת ההבדלים בין הדתות, מקוממת

וגורמת להרגשה רעה מאוד אצל הדרוזים... זה משפיע גם על התמיכה של המדינה. איך בכלל

משווים מבחינת הזכויות בין דרוזים לערבים, בין חייל וקצין דרוזי לערבי שלא עשה צבא...

צריכים להפסיק עם זה, ולטובת כולם כדאי שזה ייעשה מהר (אמרני 3002: 61).

בדיקה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל העלתה כי כשני שלישים מהם (%56) נחשפו

לטענות על קיפוח ואפליה שהשמיעו דרוזים בשל היעדר תמורה על שירותם בצה"ל. רוב

הנבדקים הצדיקו תחושות אלו והצביעו על חובה מוסרית לשנות את המדיניות כלפי

הדרוזים ולסייע להם באופן מיוחד. רבים הדגישו שיש לנהוג כך מחשש להשלכות החמורות

הגלומות באפשרות שהדרוזים יהיו עוינים למדינה. מבין ההצעות והרעיונות המגוונים

שהועלו כדרך לסייע לדרוזים בולט נושא שילובם בתעסוקה ופיתוח יישוביהם. דברים

שהשמיע האלוף (במיל') רן גורן, לשעבר ראש אגף כוח אדם בצה"ל, בריאיון עם המחבר,

מבטאים גישה עקרונית זו:

במקרים לא מעטים נחשפתי לתלונות של דרוזים על קיפוח והיעדר סיוע ממשלתי. בתלונות

אלו ניתן דגש על כך שהם צריכים להיות מתוגמלים על התרומה שלהם למדינה, על העזרה

שהם הגישו ליהודים בתקופה שלפני קום המדינה אך בעיקר בשל השירות בצה"ל. לדעתי,

ישנה מידה מסוימת של הצדקה לתחושות הקיפוח שלהם. ידוע שהמערכות במדינה לא ממש

מסייעות להם וצריך לשנות זאת. לדוגמה, לעזור להם להתקבל לעבודה בשירות הציבורי,

שבוודאי יעזור להם גם בתחומים אחרים. זה תחום שהמדינה יכולה לעזור, וגם להם הוא

חשוב מאוד (שם: 71).

הדרישות של הדרוזים, המלוות בצעדי מחאה מחריפים והולכים, מעמידות את ישראל

בפני דילמה קשה. מצד אחד ניצבים החובה המוסרית כלפיהם והאינטרס של המדינה

למנוע עוינות אליה מצד הדרוזים, וכן העובדה שהשתלבותם של הדרוזים בצה"ל ובחברה

הישראלית משמשת דוגמה לחיים משותפים של מיעוט לאומי במדינה היהודית; מן הצד

השני קיימת החובה לשמור על העקרונות הדמוקרטיים המעוגנים בחוקי המדינה, האוסרים

על מתן עדיפות לקבוצות אוכלוסייה מסיבות כדוגמת שירות בצבא, כגון חוק יסוד: חופש

העיסוק (התשנ"ב-2991); חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (התשמ"ה-8891); חוק שירות

המדינה (מינויים, תשי"ט, 9591). תשתית חוקית רחבה נמצאת גם בפסיקות של בתי

המשפט שהודגשה בהן החובה להבטיח את השוויון בקבלת עובדים, מה גם שמכך עלולים

להיפגע הערבים, המנועים מלשרת בצבא מכוח רצונה של המדינה. הדילמה, כמו של

כל משטר דמוקרטי, היא אם להיענות לדרישות של אזרחים המועלות במסגרת מחאה