הדרוזים בין עדה לאום ומדינה

מקומם של הדרוזים במרקם החיים בישראל

בלתי ראויים שהשלכותיהם הרסניות (אמרני 7002ב), אי-גביית מסים, אגרות והיטלים

באופן שווה מכל התושבים, שיקולים אישיים ופוליטיים בהעסקת קבלנים ניהול עסקים

). הדבר פוגע בהכנסות העצמיות

Friedberg, Schwartz and Amrani 2004

ועוד (

וביכולת הניהול של הרשות המקומית, ואף מוביל להפניית טענות כלפי המדינה על חוסר

תמיכה כספית, בהשוואה לרשויות המקומיות היהודיות. לצד טענות מסוג זה, שהן די

נפוצות גם במגזרים אחרים, מעניינת הטענה שישראל מתעלמת במתכוון ממעשי השחיתות

ברשויות המקומיות הדרוזיות, מתוך רצון לשמור על שקט ולרצות את ההנהגה הדרוזית

כדי לזכות בהמשך תמיכתה (אטינגר 4002ב'). מכל מקום, בגלל המאפיינים הייחודיים של

השלטון המקומי בישראל הפכו הרשויות המקומיות הדרוזיות לגורם מרכזי בחיי העדה,

והשפעתן הולכת וגוברת. רובן משמשות מקור תעסוקה עיקרי ומרכז למאבקי כוח ויוקרה,

בין השאר בין ההנהגה הדתית והחילונית. כאשר יוצאי הצבא מדברים על קבלת תמורה

על שירותם הצבאי ועל נאמנותם למדינה, הם לעתים קרובות מרמזים לכך שיש לסייע

להשתלבותם במערכת השלטון המקומי.

ואולם, שינויים שחלו בתחומי הפיקוח והביקורת הציבורית, לצד הוראות חוק וכללים

בתחום השמירה על מסגרת התקציב וקבלת עובדים, הגבילו במידה רבה את כוחן של

החמולות וההנהגה הדתית להשפיע בתחום התעסוקה במינהל הציבורי. כך לדוגמה מחייבים

הכללים בתחום חובת המכרזים לקבל עובדים על בסיס כישורים אישיים, השכלה והכשרה

מקצועית ולא בזכות קשרי משפחה, כפי שהיה נהוג בעבר. כתוצאה מכך, ובשונה מהקורה

במישור הארצי, התחילה מגמה של ניידות חברתית באמצעות העבודה במערכת השלטון

המקומי. מאפיין חשוב נוסף ובעל השפעה על החברה הדרוזית הוא דפוסי ההתנהלות ומידת

השמירה על נורמות התנהגות המחויבות על פי הוראות החוק וכללי המינהל התקין בעקבות

המגמה הגוברת של יתר שקיפות ואכיפה במינהל הציבורי. פירסום דוחות הביקורת לידיעת

הציבור, החושפים תופעות חמורות של ליקויים וחריגות בתחומי פעילות רבים בהתנהלותן

של הרשויות, תורמים אף הם לשינויים בחברה הדרוזית: העובדה שבעידן של חשיפה

תקשורתית הולכת וגוברת יכולים בני העדה ללמוד באופן בלתי אמצעי על התנהלות נבחרי

הציבור והעובדים מצמצמת את יכולת ההשפעה של המשפחה, של החמולה ושל ההנהגה

על מערכת השלטון המקומי במגזר הדרוזי (אמרני 7002א'; בן-בסט ודהן 9002).

עם זאת, היקף החריגות מהנורמות המחייבות והישנותן לאורך שנים מלמד שהשלטון המרכזי

אינו מגיב בצורה הולמת בכל הנוגע לאכיפת החוק, ועם הזמן הופך הדבר בחלק מהמקומות

לנורמה התנהגותית, עד שבקרב בני העדה רווחת הדעה, שמדובר במעין הסכמה שבשתיקה

מצד השלטונות. בהיעדר הסבר מניח את הדעת לחוסר התגובה הראויה ולסלחנות כלפי

העבריינים, יש ביניהם שתולים את הדבר בחוסר אכפתיות לנעשה במגזר הדרוזי ואף כמדיניות