72 / 79
71
ומה באשר למציאות קיומם של 000,05 בתים לא חוקיים? על כך הוועדה ממליצה בזה
הלשון: "נגדיר את אלה בתחום התכנית כ'אפורים' ....ותכשיר אותם ותאפשר חיבורם
החוקי לתשתיות כפי שהערנו למעלה", הוועדה מלבינה באופן גורף את העבירות על החוק
ומנציחה את המציאות בדרום. האם שקלה הוועדה מה משמעות הכרה גורפת זו לגבי יתר
עבירות הבנייה בכל רחבי הארץ? מדוע שלא יזעקו מתנחלי יש"ע לגבי מאות המאחזים
הלא חוקיים שלהם?
ובאשר למציאות בשטח, האם יימצאו התקציבים לחבר 000,05 בתים )נכון לינואר 9002(
לתשתיות הכרחיות של מים, חשמל, דרכים, ביוב? כמה שנים יידרשו לשם כך בפריסה כה
נרחבת? נניח שבמדינת ה"אין משילות" זה יארך כעשור, עשור וחצי, הרי עד אז כבר תוכפל
אוכלוסיית הבדווים בדרום ונדבר אז על 000,001 בתים לא חוקיים... שיאושרו בדיעבד.
השופט גולדברג מודע לבעיה זו וקובע "כי על המדינה לממש את המדיניות המוצעת
ב-5–7 שנים כשראשי המגזר הבדווי, נכבדיו ומנהיגים מטים אף הם שכם".
לאור הערותינו, ברור שזה לא יתממש ב-5–7 שנים. ברור לא פחות במציאות ועל פי
תגובות הבדווים מיד לאחר פירסום מסקנות הוועדה, שהבדווים לא ייתנו כתף לכך ולכן
יש לשקול אם המלצות הוועדה ישימות.
השופט גולדברג, בתפיסתו המערבית, מוסרית, עניינית קובע )סעיף 541, עמ' 04( – "על
הבדווים להפנים כי הזמן דוחק".
אין הוא מכיר את הבדווים, אין הוא מודע לכך שאין להם שעון, שהזמן אינו דוחק, אדרבה,
הם המתינו 06 שנה ומקבלים את כל מה שרצו )לא דנו במסמך זה בסוגיית הקרקע ורק
נציין כי גם דוח גולדברג קובע שאין להם שום בעלות וזכויות על קרקעות הנגב, אך עם
זאת הדוח מציע שהמדינה תשלם להם פיצויים שאינם מגיעים להם )הערות אלו מקובלות
על כותב שורות אלו לחלוטין, ולכן אין צורך לדון בעניין במסמך זה(. הם ימתינו עוד 03
שנה וכל הנגב הצפוני ויותר ממנו יהיה בידיהם, לכן אין זמנם דוחק, יאמר השופט, אבל
מה יהיה על ילדיהם ונשותיהם האומללים? צר לי לקבוע כי במזרח התיכון בכלל, ובקרב
הפלסטינים בפרט, לא ראיתי דאגה יתרה לילדים ולנשים, לא בעזה, לא ביו"ש, לא במחנות
הפליטים בשישים השנים האחרונות, לא במקומות אחרים, אבל כן ראיתי מאות מקרים
של הריגת נשים על כבוד המשפחה ועוד מעשים נוראים.